ת"א 55775-02-21

תקציר

רוב יורשיו של בסי יהודה גברילוביץ' (התובעים) החזיקו בכ-82% מהזכויות בחלקת קרקע בחולון. בשנת 1946 הועברו כ-98.5 דונם מהחלקה לידי הנתבעת – ככל הנראה רשות מקומית – לצרכי ציבור. מאוחר יותר הועברה הקרקע באופן חלקי לעיריית תל אביב. במהלך השנים פורסמו מספר תכניות מתאר בנוגע לפיתוחה העתידי של הקרקע, האחרונה שבהן היא תכנית מתאר מקומית ח-500 (תכנית 500), החוזה שכונת מגורים ופרויקטים נוספים על הקרקע. תוכנית 500 אושרה בינואר 2018. התובעים מעורבים בהתדיינות משפטית ענפה מול הנתבעת ועיריית תל אביב מאז שנת 2013, שהתמקדה בעיקר בקביעת זכויותיהם לפי סעיפים 195 ו-196 לחוק התכנון והבניה. בית המשפט לעניינים מנהליים ובית המשפט העליון פרסמו מספר פסקי דין בתיק. לאחר שבית המשפט העליון דחה ערעור ביולי 2020, הגישו התובעים את התביעה הנוכחית לבית משפט אזרחי, בדרישה לפיצויים כספיים וצווי מניעה. הם ביקשו, בין היתר, פיצוי בגין אובדן הטבות כלכליות, צווי מניעה שיחייבו את הנתבעים לכבד את זכות הקדימה שלהם לרכוש את הקרקע, והשבת הקרקע עצמה או שוויה הנוכחי. הנתבע הגיש בקשה לדחיית התביעה על הסף, תוך ציון מספר טעמים: היעדר סמכות עניינית, חוסר עילה, ניצול לרעה של ההליך, ידיים לא נקיות, התיישנות, אי מיצוי הליכי תכנון, השתק, אי צירוף משיבים ואי עמידה בתקנות סדר הדין האזרחי. בית המשפט הסכים עם טענתו הראשונה של הנתבע בדבר היעדר סמכות עניינית, וציין כי לבתי המשפט לעניינים מנהליים סמכות לדון בנושאים העיקריים בתיק. יתר על כן, התובעים לא עמדו בדרישות הפרוצדורליות בכך שלא ציינו את שווי תביעותיהם הכספיות, כמתחייב מתקנות סדר הדין האזרחי. אי עמידה זו מעוררת ספקות לגבי סמכותו המהותית של בית המשפט והאם שולמו שכר הטרחה הנכון. השופט הדגיש כי באחריות בית המשפט להבטיח הליך משפטי תקין והוגן. לפיכך, נוכח כישלונם של התובעים לבסס סמכות עניינית ואי עמידתם בתקנות, התביעה נדחית. כמו כן חויבו התובעים לשלם לנתבע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 20,000 ₪. ההחלטה התקבלה בהיעדר הצדדים, ומועד פסק הדין היה 23.6.2021.