רע"א 2988/18

תקציר

המבקשים שכרו דירה מהמשיב בתל אביב בשנת 1999 והתגוררו בה עד שנת 2014. המשיב ביקש לבטל את חוזה השכירות בשנת 2014 וטען כי המבקשים חייבים דמי שכירות בסך של 1,395,875 ₪, מה שהוביל את המבקשים להגיש בקשה לחופשה כדי להגן על עצמם, בטענה כי שילמו את דמי השכירות במזומן לאדם לא ידוע. הן בית משפט השלום והן בית המשפט המחוזי דחו את טענות המבקשים, וקבעו כי הגנתם אינה סבירה ומלאת סתירות, ללא ראיות חיצוניות התומכות בטענתם. לאחר מכן עתרו המבקשים לבג"ץ בטענה כי הערכאות הנמוכות טעו בכך שלא אפשרו להם להגן על עצמם וכי ייגרם להם נזק משמעותי בשל גילם ומצבם הכלכלי. עם זאת, שופט בג"ץ דחה את בקשתם, וציין כי היא אינה מעוררת שאלות משפטיות רחבות מעבר לנסיבות הפרטניות של המקרה. השופט הסכים עם ממצאי הערכאות הנמוכות יותר כי ההגנה של המבקשים אינה מספקת וכי טיעוניהם התמקדו בפרטים הספציפיים של המקרה ולא בעקרונות משפטיים כלליים. משכך, נדחתה בקשת רשות הערעור, בלא צו להוצאות, בנסיבות העניין. פסק דין זה מאשר את פסקי הדין הקודמים ומחזק את הטענה כי הגנת המבקשים נעדרת כל שחר.