ת"א 54380-04-21

תקציר

פסק הדין מקבל את תביעת הפינוי המושכר שהגיש התובע כנגד הנתבע. השופטת סוקרת את כתבי הטענות, האסמכתאות המצורפות, הליכים קודמים בין הצדדים וסיכומי הצדדים. בפסק הדין נקבע כי עילת התביעה לפינוי מושכר נבחנת בעת הגשת התביעה. במקרה זה, אין חולק כי הנתבעת לא שילמה דמי שכירות במשך מספר חודשים. טענת הנתבעים כי משבר הקורונה פטר אותם מתשלום דמי שכירות נדחית שכן אי התשלום מהווה הפרה יסודית של הסכם השכירות. בנוסף, הנתבעת לא שילמה סכומים נוספים המפורטים בהסכם, לרבות הפרשי הצמדה, ריבית על פיגורים בתשלומים, חיובים בגין חדר מכונות ודמי אחזקת מיזוג אוויר. הפרות אלה, לצד אי תשלום דמי השכירות, נחשבות להפרות יסודיות המזכות את התובע לפנות את הנתבע מהנכס המושכר. השופט דוחה גם את טענת הנתבע כי לתובע אין זכות להירשם כבעלים של המושכר, שכן היא לא הוכחה וסותרת את מעשיו של הנתבע עצמו. יתרה מכך, השופט מפנה לפסק דין קודם שהורה לנאשם לפנות את המקום. השופט נותן עיכוב של 9 חודשים בביצוע פסק הדין וקובע כי כל צד יישא בהוצאותיו. החלטה זו מתקבלת בהתחשב בנסיבות הכוללות, התחייבויותיה החוזיות של הנתבעת וההליכים הקודמים בין הצדדים.