ת"א 33332-03-12

תקציר

יורשיה של המנוחה רחל מויאל תבעו בית דיור מוגן להשבת פיקדון בסך 2,600,000 ₪ שנעשה על פי חוזה אחיד שנחתם בשנת 1991. המתקן סירב להחזיר את הפיקדון לאחר מותו של מויאל בשנת 2009. היורשים טענו כי החוזה כולל תנאים מפלים וכי המתקן הפר את חובת הנאמנות שלו בכך שעשה שימוש לרעה בכספי הפיקדון. המתקן טען כי התביעה בטלה ומבוטלת משום שהוגשה לאחר תום תקופת ההתיישנות. השופטת הסכימה כי עילות התביעה בדבר תנאים מפלים בחוזה ואי חוקיותו חסומות בזמן, שכן החוזה נחתם בשנת 1991 והתביעה הוגשה בשנת 2012, הרבה מעבר למגבלת שבע השנים. עם זאת, השופט קבע כי הטענה בדבר הפרת חובת אמונים יכולה לעמוד, שכן תקופת ההתיישנות על פעולות כאלה מתחילה במועד סיום יחסי הנאמנות או כאשר המתקן סירב להחזיר את הפיקדון, שתיהן התרחשו בתוך תקופת ההתיישנות. עוד ציינה השופטת כי המתקן לא העלה הגנת התיישנות בגין טענת הפרת חובת אמונים וכי טענת היורשים בנוגע לפסק הדין שניתן לאחרונה בפרשת בנק מזרחי טפחות לא שינתה את ההחלטה. לפיכך, נדחו עילות התביעה הנוגעות לתנאים מפלים ולחוזים בלתי חוקיים, אך ניתן היה להמשיך בתביעה בדבר הפרת חובת אמונים. כל צד יישא בעלויות שלו.