תאד"מ 6412-09-22

תקציר

לאחר שניתח את הטענות והראיות שהציגו הצדדים, זיהה השופט שתי שאלות מרכזיות שבמחלוקת: האם הנתבע לא לקח בחשבון את מלוא העסקה שבבסיסה, ואם כן, האם התובע יכול להוכיח שהוא "מחזיק ראוי" בשיק, מה שיאפשר לו להתגבר על מחדל התמורה. השופט קבע כי הנתבעים לא הביאו ראיות מספיקות להוכחת טענתם בדבר אי מתן תמורה מלאה. טענות הנתבע בנוגע לפרטי העסקה הנטענת היו חסרות בהירות ולא נתמכו בראיות מספיקות. זאת ועוד, טענת הנתבעים כי הצ'ק הוצא ללא פרטים סותרת את עדויותיהם ופוגעת באמינותם. השופט ציין גם כי הימנעותו של הנאשם מלזמן עד מפתח, מר אסולין, ונוכחותם של חוסר עקביות בלתי מוסבר, החלישו את טענותיהם. באשר למעמדו של התובע כמחזיק ראוי, נחה דעתו של השופט כי הם אכן פעלו בתום לב ואישרו באופן יזום עם הנתבע כי השיק אושר כראוי. די היה בגישתו הפרואקטיבית של התובעים, בשילוב עם אישור הנתבעת, כדי לבסס את מעמדם כמחזיקים ראויים. משכך, פסק השופט לטובת התובעים, קיבל את תביעתם והתיר את חידוש הליכי ההוצאה לפועל. הנתבע חויב לכסות את הוצאות התובע, והפיקדון ששולם לבית המשפט על ידי הנתבע יוחזר לתובע באופן חלקי לצורך קיזוז חובו. פסק הדין קבע כי החלטת בית המשפט תועבר לשני הצדדים ותיק התיק ייסגר. פסק דין זה ניתן בהיעדר מי מהצדדים.