ע"א 57457-05-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של ההחלטה, המתמקד בעקרונות משפטיים וחידושים, ומתבסס אך ורק על הנתונים שסופקו: **ניתוח משפטי של החלטה בעניין בקשה לפטור מאגרה וערובה** **רקע והצדדים:** ההחלטה ניתנה על ידי הרשמת מורן יהב בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים, במסגרת ערעור שהוגש על ידי יעקב יארמיש (להלן: "המבקש") נגד כונס הנכסים הרשמי מחוז ירושלים ושלמה הנדל (להלן: "המשיבים"). ההליך המרכזי הנדון הוא בקשה לפטור מאגרה ולהפקדת ערובה, שהוגשה על ידי המבקש. **עילות לבקשה לפטור מאגרה וערובה:** המבקש טוען כי הוא מצוי בהליכי פשיטת רגל מזה שבע שנים, בשל חובות בהיקף של מיליוני שקלים. הוא מפרט כי גם רעייתו הייתה בהליכים דומים וקיבלה צו הפטר, וכי שניהם משתכרים סכומים נמוכים. בנוסף, הוא מציין כי אין ברשותו חשבון בנק, חסכונות, נכסים או פיקדונות, וכי אין ביכולתו להיעזר בהוריו לגיוס הסכומים הנדרשים. המבקש גם טוען לסיכויי הליך גבוהים. **התנגדות המשיב 2:** המשיב 2 מתנגד לבקשה, ומעלה מספר טענות נגד המבקש. ראשית, נטען כי המבקש חדל מלשלוח דוחות שוטפים על הכנסותיו והוצאותיו, באופן המונע בחינה מדויקת של מצבו הכלכלי. שנית, נטען כי למבקש פעילות עסקית בארצות הברית שאינה נחשפת. שלישית, נאמר כי במסגרת הליך פשיטת הרגל, המבקש העביר בעבר סכומים משמעותיים מחו"ל, כאשר הדבר שירת את עניינו. רביעית, מוצגת טענה כי המבקש הגיש תביעה אחרת בה הציג ערבות בנקאית בסך 15,000 ש"ח. חמישית, נטען כי המבקש משלם שכר טרחה לבאי כוחו, דבר המעיד על יכולת כלכלית מסוימת. לבסוף, המשיב 2 טוען כי סיכויי ההליך אפסיים. **הוראות החוק והפסיקה הרלוונטיות:** הרשמת מביאה את הכלל המשפטי המחייב, לפיו קבלת פטור מאגרה וערובה מותנית בשני תנאים מצטברים: 1. **הוכחת חוסר יכולת כלכלית:** דרישה לתשתית עובדתית וראייתית מלאה ועדכנית. 2. **סיכויים מספקים להצלחת ההליך:** קיום עילה מוצדקת לצורך פטור מאגרה, וסיכויים ממשיים לצורך פטור מערובה. בנוסף, ההחלטה מדגישה כי על יוזם ההליך לשכנע כי אין באפשרותו לגייס את הערובה באמצעות סיוע מסביבתו הקרובה. הרשמת מפנה לפסיקה קודמת, לפיה עצם ניהול הליכי פשיטת רגל אינו מקנה זכות אוטומטית לפטור, אלא מהווה אינדיקציה בלבד למצבו הכלכלי. **החלטת הרשמת:** הרשמת קובעת כי המבקש לא הציג תשתית עובדתית וראייתית מספקת בנוגע למצבו הכלכלי. היא מצביעה על מספר פערים: * אי הבהרה כיצד מתקבלות הכנסות מתלושי שכר, בהיעדר חשבון בנק. * חוסר אסמכתאות להכנסות רעייתו. * אי פירוט אופן מימון שכר הטרחה לעורכי דינו. * חוסר פירוט הוצאות מלא. * אי ציון גובה שכר דירה בהסכם השכירות שצורף. **עם זאת**, נוכח אינדיקציות למצבו הכלכלי הלא משופר של המבקש – הכוללות דפי עו"ש של רעייתו עם יתרות נמוכות, והימצאותו של המבקש בהליכי פשיטת רגל – **הרשמת החליטה לפטור את המבקש מתשלום אגרה**. בנוגע לערובה, הרשמת **העמידה את סכום הערובה על 3,500 ש"ח**. זאת, תוך הדגשה כי החלטה זו אינה מהווה קביעה לגבי סיכויי ההליך. **הוראות ביצוע:** המבקש נדרש לשלם את האגרה ולהפקיד את הערובה בתוך 14 ימים. אי מילוי הוראה זו עלול להוביל למחיקת ההליך ללא צורך בהחלטה נוספת. **עקרונות משפטיים וחידושים:** 1. **איזון בין גישה לבית המשפט לבין הבטחת הליך תקין:** ההחלטה מדגימה את המתח הקיים בין זכות הגישה לבית המשפט, במיוחד עבור בעלי אמצעים דלים, לבין הצורך להבטיח את תקינות ההליך ואת כיסוי הוצאותיו (אגרה וערובה). הפסיקה הרלוונטית (גורנשטיין, לוי) מחזקת את הדרישה המוגברת להוכחת קשיים כלכליים וסיכויי הליך, גם במקרים של הליכי חדלות פירעון. 2. **דרישת ראיות מפורטות:** ההחלטה מדגישה את הצורך ב"תשתית עובדתית וראייתית מלאה ועדכנית" כבסיס לבקשה לפטור. החלטות מעין אלו מלמדות כי בית המשפט אינו מסתפק בטענות כלליות, אלא דורש פירוט והצגת מסמכים המוכיחים את הטענות באופן אמפירי. הפערים שצוינו (הכנסות ללא חשבון בנק, מימון שכר טרחה, גובה שכר דירה) ממחישים את הדרישה לקונקרטיות. 3. **מעמד הליכי חדלות פירעון:** הרשמת מבהירה כי הליכי פשיטת רגל אינם "כרטיס כניסה" אוטומטי לפטור מלא מאגרה וערובה. זוהי אינדיקציה חשובה, אך יש לבחון אותה לצד ראיות נוספות. הדרך שבה המבקש מתנהל במסגרת ההליך (אי הגשת דוחות, העברות כספים בעבר) משפיעה על האמון שבית המשפט יכול לתת בטענותיו. 4. **החלטה פרגמטית וסלקטיבית:** למרות הקשיים הראייתיים, הרשמת בחרה להקל עם המבקש באופן חלקי. היא העניקה פטור מאגרה, שהיא תשלום קבוע, אך דרשה הפקדת ערובה בסכום מופחת (3,500 ש"ח). זהו ביטוי לאיזון, בו בית המשפט מכיר במגבלותיו הכלכליות של המבקש (כפי שעולה מהיקף החובות והפשיטת רגל), אך גם משאיר חלון להבטחת ההליך, תוך התחשבות בטענות המשיב 2 לגבי יכולות כלכליות נסתרות או חשד להתנהלות שאינה שקופה. 5. **חידוש – דיון בשכר טרחה:** נקודה מעניינת היא ההתייחסות לתשלום שכר טרחה לעורכי דין. לרוב, הטענה המרכזית היא היעדר יכולת לשלם אגרות. כאן, המשיב 2 השתמש בתשלום שכר טרחה כראיה ליכולת כלכלית. הדבר מרמז על כך שבחינת היכולת הכלכלית אינה רק שחור-לבן של הכנסות והוצאות בסיסיות, אלא יכולה לכלול גם את אופן ניהול משאביו של המבקש, כולל הוצאות משפטיות. **לסיכום:** ההחלטה מדגימה את האופן בו בתי המשפט בוחנים בקשות לפטור מאגרות וערובה, תוך שילוב של דרישות הוכחה מחמירות, התחשבות בנסיבות מיוחדות (כמו הליכי חדלות פירעון), ושאיפה לאיזון בין זכויות דיוניות לבין תקינות ההליך המשפטי. הדגש הוא על הצגת תמונה מלאה ושקופה של המצב הכלכלי, ולא רק על טענות כלליות.