בג"צ 7625/06

תקציר

בפסק דין זה התייחס בית המשפט לתחולת חוק השבות הישראלי על מי שהתגייר בעודו שוהה בישראל. המשיבים טענו כי חוק השבות אינו אמור לחול על מי שמתגייר בישראל, אלא אם נעשה באמצעות מערך הגיור הממלכתי. עם זאת, בית המשפט אישר מחדש החלטה קודמת לפיה חוק השבות חל על מי שאינם יהודים המגיעים לישראל ומתגיירים בעודם שוהים בה כדין, בין אם בישראל ובין אם בחו"ל. בית המשפט דחה את עמדת המדינה, והדגיש כי אין לפרש את החוק באופן מצמצם באופן המפלה מתגיירים על בסיס מקום הגיור. ההחלטה אישרה את העיקרון לפיו גיורים לצורך חוק השבות אינם צריכים להתרחש במערכת הממלכתית בלבד והכירה בגיורים הנערכים על ידי בתי משפט אורתודוקסיים פרטיים עבור עותרים מסוימים. בית המשפט תמך בפרשנות מרחיבה יותר למניעת אפליה ולעידוד עלייה, וציין את חשיבות השמירה על גישות הלכתיות מגוונות ואת תכליתו ההיסטורית של חוק השבות לאסוף יהודים, ללא קשר למקום הגיור. בנוסף, נמתחה ביקורת על ניסיונה של המדינה להגביל את ההכרה בגיורים ממלכתיים ללא חקיקה ברורה, שכן היא פוגעת בזכויות היסוד הגלומות בחוק השבות. ההחלטה לא התקבלה פה אחד, שכן חלק מהשופטים סברו כי נדרשת פעולה חקיקתית כדי להשיג אסטרטגיה קוהרנטית להכרה בגיור, אך בסופו של דבר דעת הרוב של בית המשפט הכריעה.