בש"פ 9189/10

תקציר

פסק הדין המדובר הוא תוצאה של ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי לעצור אדם עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. המערער הואשם במספר עבירות, בהן קשירת קשר לביצוע פשע ומתן שירותים להתאחדות בלתי מותרת. האישומים נובעים מאירוע בו ניסה המערער להבריח שני טלפונים ניידים וכרטיסי זיכרון לכלא רמון במהלך ביקור אצל אחיו, שהוא אסיר ביטחוני המרצה שני מאסרי עולם בגין עבירות הקשורות לחמאס. החלטת בית המשפט המחוזי התבססה על המסקנה כי קיימות ראיות לכאורה התומכות באישומים וכי קיימת עילה למעצרו של המערער. בית המשפט שקל ודחה את חלופת המעצר המוצעת, שעניינה שחרור המערער למשמורת שני ערבים – האחד תושב השטחים והשני אזרח ישראלי. בבואו לדון בערעור בחן בית המשפט את שלוש השאלות המרכזיות הנוגעות לתשתית הראייתית, לעילות המעצר ולהתאמת החלופה המוצעת. בית המשפט מצא כי אכן קיים בסיס ראייתי להאשמות, כאשר עיקר המחלוקת נסובה סביב כוונתו של המערער. התביעה טענה כי הנסיבות מצביעות על רמת מסוכנות וכי המערער היה מודע להשלכות מעשיו, מה שהופך אותו לסכנה פוטנציאלית לציבור. בית המשפט אף הסכים כי עילות המעצר מוצדקות, בהתחשב באופי האישומים ובעונש הפוטנציאלי הצפוי למערער אם יורשע. יתר על כן, בית המשפט לא שוכנע כי החלופה המוצעת תבטיח את הופעתו של המערער במשפט או תמנע ממנו לנסות לחמוק מן הצדק. העבירות המיוחסות למערער נחשבו כמצביעות על מסוכנות לציבור, והחלופה לא השיגה את מטרות המעצר. לפיכך, הערעור נדחה, והחלטת בית המשפט המחוזי לעכב את המערער עד תום ההליכים המשפטיים אושרה.