ת"פ 49646-01-22

תקציר

במסגרת הסדר טיעון הורשע הנאשם בארבע עבירות אלימות כלפי בת זוגו. האישום הראשון מתייחס לאירוע בו צעק הנאשם על בת זוגו, משך בשיערה, דחף אותה וחנק אותה על רקע חשד לבגידה. האישום השני עוסק בכך שהנאשם דחף ותפס את צווארה של בת זוגו במהלך ויכוח על אותם חשדות. באישום השלישי חנק הנאשם את בת זוגו, איים עליה בחפץ חד ושפך עליה מים. האישום הרביעי התרחש בבית אחותו של הנאשם, שם חנק את בת זוגו ומנע ממנה לצאת. הנאשם הורשע בעבירות של תקיפה סתם (בן זוג) ואיומים לפי חוק העונשין תשל"ז-1977. שירות המבחן המליץ על דחיית העונש, והנאשם המשיך בטיפול באלימות זוגית. הן התביעה והן ההגנה הסכימו על הצורך בטיפול והיעדר עבר פלילי קודם. התביעה טענה לעונש של 15 חודשי מאסר בפועל, ואילו ההגנה ביקשה מאסר על תנאי ומאסר על תנאי, לאור הודאתו של הנאשם באשמה, חרטה וארבעה חודשי מעצר. בית המשפט הדגיש את חומרת האלימות במשפחה, תוך הכרה בנזק הפיזי והנפשי שהיא גורמת. בהתייחס לפסיקה הרלוונטית, קבע השופט טווח ענישה הולם של 12 עד 24 חודשי מאסר. שיקולים מצטברים, לרבות הודאת הנאשם, עברו הנקי ונסיבות אישיות, הצדיקו גזר דין בקצה התחתון של הטווח. עם זאת, השופטת הפעילה את שיקול דעתה לחרוג מהעונש מטעמי שיקום לפי סעיף 40ד לחוק. היא קיבלה את המלצת שירות המבחן, תוך הכרה במחויבותו של הנאשם ובפרוגנוזה חיובית בהליך הטיפולי. צו עבודות שירות, יחד עם מאסר על תנאי, נמצאו מתאימים לאזן בין שיקום לענישה. השופט הדגיש כי עונש זה, ללא מאסר בפועל, יבטיח את המשך הטיפול בנאשם. העונשים כוללים תשעה חודשי עבודות שירות, שישה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, פיצוי בסך 8,000 שקל למתלונן וצו מבחן ל-12 חודשים. לנאשם זכות לערער על פסק הדין בבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.