ת"א 65492-03-15

תקציר

המקרה עוסק בסכסוך על חלקת קרקע, ובפרט על מגרש 58 בגוש 18107, הנמצא בתחום השיפוט של עיריית עכו. ישנם שני מבנים על המגרש, מגורים ועסק. התובעות, שושנה יהודה ועיריית עכו, טוענות כי שושנה היא החוכרת של כל החלקה ומבקשת לפנות את הנתבעים מהנכס. הנתבעים, מזל, אביבה, עתיר, שי (מתן), כהן ואחרים, טוענים לזכויות דיירות מוגנות בבניין המשמש למטרות עסקיות. תחילה קובע השופט כי לתובעים זכויות קנייניות בחלקה, לשושנה זכויות חכירה ולעירייה זכויות בעלות. עם זאת, השופט קובע כי טענת הדיירות המוגנת של הנתבעים תקפה, שכן עמידר, החברה המנהלת את הנכס, העניקה זכויות אלה בשנת 1966. עוד מציינת השופטת כי התובעים לא דרשו את פינוי הנתבעים עד שנת 2014, ומכאן משתמע כי אפשרו בשתיקה את שהותם בנכס. באשר לחלקי המבנה שנוספו ללא רשות, קבעה השופטת כי הנתבעים החזיקו בשטחים אלה כבעלי רישיון חופשי מכללא, ודרישת התובעים לבטל היתר זה הייתה תקפה. תביעת הפינוי בגין שטחים אלה מתקבלת אפוא. השופטת קובעת כי על הנתבעים לפנות את שטחי הסככה והמחסנים ולהשיב את הקרקע לתובעים עד למועד שנקבע. השופטת דנה גם בסוגיית דמי השימוש אך מגיעה למסקנה כי מאחר שהתובעים לא הביאו ראיות ספציפיות לשכר הטרחה המתאים, תביעתם נדחית. בסופו של דבר, השופט מקבל חלקית את הדרישה לפנות את המבנה, ומורה לנאשמים 1 ו-2 ולמי מטעמם להסיר את ידיהם משטחי הסככה והמחסנים. התביעה נגד נתבעים 5 עד 7, שלא היה להם כל קשר לנכס בעת התביעה, נדחית. התובעים מקבלים הוצאות ושכר טרחת עורך דין מנתבעים 1 ו-2, ואילו נתבעים 5 עד 7 מקבלים שכר טרחת עורך דין מהתובעים. עמידר לא נפסקו הוצאות כלשהן למרות דחיית הודעת הצד השלישי, בשל טעותו בחשיפת הנתבעים לתביעה הקניינית.