ע"א 4504/11

תקציר

הדיון נסוב סביב תחולתן של שתי הוראות בחוק חוזה הביטוח: סעיף 14(א) וסעיף 3. בית המשפט מגיע למסקנה כי ניתן להתנות את סעיף 14(א), הקובע כי יש לשלם דמי ביטוח עם כריתת החוזה או בסמוך לאחריו, למרות היעדרו של סעיף 14(א) ברשימת הסעיפים הניתנים להתניה. זה נתמך על ידי תקנות משנה רלוונטיות ונוהג בתעשייה בביטוח רכב חובה. לכן, אי תשלום דמי ביטוח פירושו שחוזה הביטוח אינו מחייב. בנוסף, סעיף 3, הקובע כי התנאים המגבילים את אחריות המבטח יפורטו בבירור, אינו חל במקרה זה. בית המשפט מוצא כי תנאי מועד תחילתה של פוליסת הביטוח נאמר בבירור ואין צורך להדגישו. החלטת הרוב בפסק הדין, עליה הסכימו השופטים א' רובינשטיין וג' דנציגר, מצדדת בטענת המערערת כי חוזה הביטוח לא היה תקף בשל אי תשלום. השופט נעם סולברג, אף שהוא מסכים עם ההחלטה, מביע צער על התוצאה ומציע למערערים לשקול לפצות את המשיב באופן חלקי כפתרון בדרכי שלום. לפסק דין זה השלכות על הבנת כריתתם וביטולם של חוזי ביטוח והוא מדגיש את הצורך בתנאים ברורים בפוליסות ביטוח.