עע"מ 4760/20

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את הערעור על החלטה לסרב להעניק אשרת חזרה למערער, אדם שנכנס לישראל שלא כדין ובקשות מקלט ותושבות קבע תלויות ועומדות. המערער טען, כי ההחלטה לשלול ממנו אשרת חזרה לאחר שביקר את משפחתו בחו"ל הייתה שגויה, שכן היא למעשה כלאה אותו בישראל. עם זאת, בית המשפט מצא כי החוק מפריד באופן ברור בין הנפקת מסמכי מעבר, המאפשרים יציאה מהארץ, לבין מתן אשרות חזרה. מטרתו העיקרית של המערער הייתה לבקר את משפחתו באתיופיה, ומשכך ציין בית המשפט כי על המשיב לאפשר לו לצאת מהארץ, כפי שציין גם המשיב. עוד מצא בית המשפט כי החלטת המשיב לסרב לאשרת חזרה הייתה סבירה, בהתחשב במעמדו של המערער כמי שהוצא נגדו צו הרחקה, ובשיקול הדעת הרחב שהוקנה לשר הפנים במקרים אלה. זאת ועוד, בית המשפט הדגיש כי "מדינתו" של המערער אינה ישראל, שכן הוא אינו אזרח או תושב, ובקשת המקלט שלו עדיין תלויה ועומדת. מכאן הגיע בית המשפט למסקנה כי ההחלטה לשלול את אשרת החזרה לא פגעה בזכויותיו של המערער לחופש תנועה או לחיי משפחה. לבסוף, ציין בית המשפט כי טענותיו של המערער בדבר אפליה והעיכוב בטיפול בבקשותיו קשורות למקרה נפרד (פרשת טגל) ויטופלו שם. אשר על כן, הערעור נדחה, ואישר את החלטת המשיב.