רע"א 209/88

תקציר

פסק דינו של בית המשפט העליון, שניתן על ידי הנשיא מ' שמגר, מתייחס לבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. פסק הדין אישר פסק דין של בית משפט השלום בתל אביב-יפו, שהורה למבקשים לפנות את השטחים שתפסו בחלקה 14 בגוש 6687 ביהוד. המשיבה הראשונה, אפריקה ישראל, היא החוכרת ארוכת הטווח של החלקה, ואילו המשיב השני, עמידר, ניהל את הנכס מטעם הבעלים. המבקשים, שחכרו דירת חדר בחלקה בשנת 1957 והפכו לדיירים מוגנים, ביצעו תוספות בנכס ופלשו לשטחים אחרים ללא אישור. בית משפט השלום קבע כי בעוד שלמבקשים הייתה זכות שכירות מוגנת בדירה המקורית, אין להם זכות בשטחים אליהם פלשו וניתן לתבוע אותם לפינוי. באשר לדירה שנייה שלטענתם שכרו בשנת 1973, מצא בית המשפט כי לכל היותר יש להם חוזה שכירות חודשי בלתי מוגן שניתן לבטלו בהודעה מוקדמת. בית המשפט המחוזי אימץ את פסק דינו של בית משפט השלום, והביא את המבקשים לבקש רשות ערעור בבית המשפט העליון. עם זאת, בית המשפט העליון קבע כי אין הצדקה לערעור נוסף, שכן המשמעות המשפטית אינה גוברת על האינטרסים של הצדדים הישירים. זאת ועוד, טענות המבקשים בדבר עמידר המשמש כבא כוחה של אפריקה ישראל לא היו משכנעות, וזכויותיהם, לכל היותר, השתרעו רק על חוזה שכירות חודשי בלתי מוגן. בית המשפט העליון דחה אפוא את בקשת רשות הערעור והורה למבקשים לשאת בהוצאות המשיבים.