בש"א 1667/06

תקציר

בפסק דין זה הגיש בנק דיסקונט לישראל בע"מ תביעה נגד שלושה מבקשים בגין חוב שלא שולם בסך 5,482,171 ₪. מקורו של החוב בהלוואה שניתנה למבקש הראשון, אגי, שלא עמד בתשלומים הנדרשים. המבקשים השני והשלישי נקראו כערבים לחוב על פי כתב ערבות. הבנק גם האשים את המבקשים במספר רב של תשלומים שהוחמצו והסדרים, וסיפק שלושה מקרים של הסדרים כאלה מיום 28 ביוני 2001, 17 בספטמבר 2003 ו-2 בדצמבר 2004. בתגובה ביקשו המבקשים להתגונן משני טעמים. ראשית, הם טענו כי סכום החוב הנתבע על ידי הבנק אינו ברור ומכיל אינטרסים שונים שחישוביהם לא הוסברו, ולכן יש לאפשר להם לקבוע את החוב בפועל. שנית, הם טענו כי קיזזו תביעות נגד הבנק על בסיס שני מקרים נפרדים של רשלנות לכאורה שגרמה להם להפסדים כספיים. המקרה הראשון עסק ברשלנות לכאורה של הבנק בניסוח ערבות בנקאית עבור אגי, שהביאה לדחיית הצעתה למכרז. המבקשים טענו להפסדים בסך 3,845,511 ₪ וביקשו לנכות סכום זה מחובם. המקרה השני עסק בהתערבות הבנק בהלוואה של בנק אחר לאגי לפרויקט נפרד. המבקשים האשימו את הבנק בשימוש בהשפעתו כדי ללחוץ על אגי להודות בחובות הנתבעים על ידי בנק דיסקונט לישראל בע"מ ולוותר על טענותיה נגדם. בפרשה זו נגרמו לכאורה לאגי נזקים בסך 4,874,756 שקל. בית המשפט הכיר בכך שנאשמים רשאים להציג הגנה אם יש להם טיעון בר קיימא, גם אם קל. עם זאת, בית המשפט מצא כי טענתם הראשונה של המבקשים ביחס לסכום החוב הייתה כללית וחסרה פרטים, ולכן לא זיכתה אותם בהגנה. במישור השני, בחן בית המשפט שתי פרשיות ומצא כי פרשת הערבות הבנקאית משנת 1999 לא ביססה טענת קיזוז תקפה. המבקשים חתמו בעבר על הסכם המכיר בחוב ומוותר על כל תביעה, ובית המשפט ראה בכך הסכם תקף. באשר לפרשת בנק דיסקונט למשכנתאות, קבע בית המשפט כי המבקשים הציגו הגנה תקפה לכאורה. הבנק יצר לכאורה קשר מסחרי בכך שהתנה את המשך מימון הפרויקט של אגי בהסכמתה להסדיר את חובה. נראה כי פרשה זו העניקה לאגי את הזכות לבקש קיזוז. לסיכום, ניתנה למבקשים רשות להתגונן בפרשת בנק דיסקונט למשכנתאות ובניכוי פוטנציאלי של 4,874,756 ₪ מהחוב. הבנק המשיב היה זכאי לפסק דין על יתרת סכום תביעתו.