ע"ע 44773-08-11

תקציר

הערעור מתייחס לסכסוך בין עובדת, עורכת דין שהועסקה כאפוטרופוס על נכסי העירייה על ידי העירייה במשך כ-15 שנה, לבין מעסיקה. העובדת פוטרה והיא הגישה תביעה על פיטורים שלא כדין נגד העירייה בבית הדין האזורי לעבודה, שהורה על החזרתה. בקשותיה הבאות של העירייה לעיון חוזר ולביטול החלטת ההשבה נדחו על ידי בית הדין האזורי ורשות ערעור נדחתה על ידי בית הדין הארצי. לאחר מכן הגיש העובד בקשה לביזיון בית המשפט, בטענה כי העירייה הפרה את צו ההשבה באמצעות מעשים ומחדלים שונים. בית הדין האזורי קיבל את בקשת העובד והוציא צו לפי פקודת ביזיון בית המשפט, המטיל קנסות על העירייה ומטיל דרישות נוספות לקיום החלטת ההשבה המקורית. העירייה ערערה על החלטה זו לבית הדין הארצי, בטענה כי פסק הדין של בית הדין האזורי בטל משום שניתן על ידי הרכב של שלושה, בהם שני נציגי ציבור, ולא על ידי שופט אחד, כנדרש בחוק. עוד טענה העירייה כי ההחלטה מענישה עובדי עירייה שלא היו צד לבקשה והסתמכה על נימוקים שבגינם סירב בית המשפט לבקשת העירייה להציג ראיות. בית הדין הארצי הסכים עם טענת הסמכות המהותית של העירייה, וקבע כי החלטת בית הדין האזורי בטלה משום שלא נדונה והוכרעה על ידי שופט בלבד, כנדרש בסעיף 38 לחוק בית הדין לעבודה. בית המשפט הדגיש כי אין מדובר במקרה של ויתור על דרישת נציגי ציבור, המותרת בנסיבות מסוימות, אלא במקרה בו השתתף בהרכב נציג ציבור נוסף בניגוד לחוק. פגם יסודי זה הפך את פסק הדין לבטל, ולא ניתן לתקנו. בית הדין הארצי הגיע למסקנה כי אין צורך לדון בטענותיה האחרות של העירייה וקיבל את הערעור, ובכך ביטל את פסק דינו של בית הדין האזורי. ההחלטה התקבלה בהיעדרם של שני הצדדים ותועבר אליהם בהמשך.