תא"ק 56708-09-17

תקציר

בין התובעים לנתבע סכסוך על חלקת אדמה. התובעים, הרשומים כבעלי הקרקע, טוענים כי הנתבע מחזיק בה שלא כדין ולכן עליה לפנות אותה ולמסרה לידיהם. מנגד, טוענת הנתבעת כי יש לה זכויות בעלות או "בעלות הונית" הגוברות על זכויות התובעים, או לחילופין, יש לה סמכות בלתי חוזרת להחזיק בקרקע, או שקיימות עילות משפטיות אחרות המזכות אותה להמשיך להחזיק בקרקע. השופט פותח בכך שהוא מאשר כי בעלותם של התובעים בקרקע רשומה ולכן יש להם זכות לפנות מחזיק בלתי חוקי. טענת הנתבע ל"בעלות הונית" נדחית משום שהקרקע המדוברת מסווגת כ"קרקע מוסדרת", כלומר רישומם של התובעים כבעלים מהווה ראיה חותכת לזכויותיהם, והנתבע לא הביא כל ראיה לסתור זאת. לאחר מכן בוחן השופט את טיעוניו החלופיים של הנאשם ומוצא כי אף אחד מהם אינו מחזיק מים. ראשית, טענתה של רשות בלתי חוזרת להחזיק במקרקעין נדחית מאחר שהנתבעת לא הביאה ראיות מספיקות לביסוס טענה זו, וממילא סמכות זו לא הייתה עוברת בירושה ולכן לא ניתן היה להעבירן אליה מהבעלים הקודם. שנית, הסכמי הפיתוח וסקרי המחזיקים אליהם התייחסה הנתבעת אינם מקנים לה זכויות כלשהן במקרקעין. שלישית, הטענה כי הליך הפינוי היה צריך להתנהל בחקיקה אחרת נדחית שכן החקיקה הנוכחית מתאימה במקרה זה. רביעית, טענת הנתבע לדיור זמני נדחית שכן היא חלה רק במקרים ספציפיים של הפקעה, דבר שאינו רלוונטי כאן. חמישית, טענת הנתבע כי קיימת התחייבות שלטונית להסדיר את ההתנחלות בשכונה נעדרת כל בסיס עובדתי או משפטי. שישית, טענות ההזנחה ותשלום המסים על ידי הנתבעת אינן עילה מספקת עבורה לשמור על החזקה במקרקעין. שביעית, טענת הנתבע כי המנוח יכול היה להסדיר את זכויותיו במהלך חייו אינה רלוונטית, שכן יש להתחשב במצב המשפטי והעובדתי הנוכחי. שמינית, תקופת ההתיישנות אינה חלה במקרה זה משום שהמקרקעין מוסדרים, וממילא הנתבע לא הביא ראיות מספיקות לביסוס טענה זו. השופט מסיק כי התובעים הוכיחו את בעלותם ואת זכות החזקה שלהם, ואילו הנתבעת לא הוכיחה את זכותה להחזיק בקרקע. לפיכך, השופט מורה לנתבע לפנות את הקרקע ולמסרה לתובעים עד למועד שנקבע. עם זאת, בהתחשב בנסיבות, השופט דוחה את מועד הפינוי כדי לתת לנתבע שהות למצוא הסדרי מגורים חלופיים ואולי אף להגיש תביעה לפיצויים בגין השקעות שנעשו בקרקע, למרות שהאחרון אינו תנאי לפינוי. השופט גם מחליט שכל צד יישא בהוצאות המשפט שלו.