עת"מ 17733-03-13

תקציר

העותרת ממתינה לדירה להשכרה בדיור הציבורי למעלה מעשר שנים, בשל מצבה הסוציו-אקונומי ומצבו הבריאותי של בעלה המנוח. הנוהל של משרד השיכון מסדיר את הקצאת הדירות הללו על בסיס כללים אחידים, המתעדפים את הפונים בין היתר על פי מצבם הבריאותי וגודל משפחתם. בקשתה של העותרת אושרה מספר פעמים, אך הקצאת הדירות נותרה כפופה למלאי הזמין ולמיקומה בתור ההמתנה. המשיב טען כי יש לדחות את העתירה מחמת שיהוי, אך טענה זו לא התקבלה שכן העותרת ממתינה זמן רב ללא כל הקצאה. בית המשפט דחה גם את טענותיה של העותרת כי יש לספק לה דירה לאלתר בשל משך ההמתנה שלה, שכן הדבר יעדיף אותה על פני זכאים אחרים ויפגע בשיקול דעתו של המשיב. בנוסף, טענת העותר בדבר הבטחה מינהלית הוצגה בצורה רפויה וחסרה פירוט. גם הטענה כי על המשיב לרכוש או להשכיר דירה עבור העותר נדחתה, שכן החוק הרלוונטי טרם נכנס לתוקף. בית המשפט פסק אמנם נגד העותרת, אך הכיר בדחיפות מצבה ובפער ההולך וגדל בין זמינות הדיור הציבורי לבין רשימת ההמתנה המתארכת. פסק הדין הדגיש את הצורך בצדק חלוקתי ובשוויון בחלוקת הדירות. בית המשפט הציע כי עם התארכות רשימת ההמתנה, ייתכן שבקרוב יחויב המשרד להעניק סיוע בשכר דירה לזכאי הדיור הציבורי.