בג"צ 1020/15

תקציר

פסק הדין הנדון קשור לעתירה המערערת על החלטת בית הדין הארצי לעבודה בעניין זכאותה של העותרת לקצבת ילד נכה. התביעה הראשונית הוגשה על ידי אמו של העותר בשנת 2011, אשר ביקשה לקבל את הקצבה רטרואקטיבית למועד התביעה. התביעה נוגעת לתסמונת קשב וריכוז של העותרת ולטיפול בריטלין. לאחר הליך ממושך שכלל דיונים רבים, אישרה בסופו של דבר ועדת הערר של המוסד לביטוח לאומי את זכאותו של העותר לקצבה, אך רק מיום 1.11.2012 ואילך, בהתבסס על תקנות מתוקנות שהכירו בהפרעת קשב וריכוז חמורה כקריטריון תקף לקצבה. בתי הדין לעבודה ובית הדין הארצי אישרו החלטה זו, תוך ציון טעויות משפטיות והדגשת היקף ההתערבות המצומצם במקרים כאלה. העתירה, שהגישה האם בשם בנה, ביקשה לערער עוד יותר על החלטה זו, אך בג"ץ דחה אותה על הסף, תוך שהוא מסכים עם פסקי הדין הקודמים ומדגיש את כפיפותן של רשויות המינהל לחוק ולתקנותיו. בית המשפט סבר כי ההחלטות הקודמות מוצדקות ולא מצא נסיבות חריגות להתערב, במיוחד בהתחשב בהיקפה הצר של ההתערבות במקרים מסוג זה. פסק הדין אישר מחדש את דחיית הערעור וקבע כי זכאות העותרת לקצבה תחל רק ביום 1.11.2012, בהתאם לתקנות המתוקנות. התביעה נדחתה ללא צו להוצאות.