רע"א 45401-05-20

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת רשות ערעור על פסק דין קודם. התיק המקורי נסוב סביב תביעה כספית על סך 542,923 שקל שכר טרחת עורך דין שהגיש משרד עורכי הדין שטיינפלד נגד הנתבע, מר מוגרבי. שכר הטרחה התבקש מכוח הסכם שכר טרחה שנחתם בשנת 2015 ותוספת להסכם משנת 2016. לטענת החברה, מוגרבי לא שילם את שכר הטרחה שסוכם, ואילו האחרון טען מנגד כי החברה פעלה בחוסר תום לב והטעתה אותו. במסגרת הליך הגילוי ביקש מוגרבי לבחון מסמכים ספציפיים ולקבל תשובות לשאלון מהמשרד. משרד עורכי הדין שטיינפלד נענה חלקית לבקשה זו, בטענה כי חלק מהחומרים המבוקשים חסויים ואינם קשורים לתיק. הדבר הוביל את מוגרבי להגיש בקשה לחייב את המשרד לאפשר עיון במסמכים הנותרים ולספק תשובות לשאלון. הערכאה הנמוכה יותר קבעה כי בעוד שהמסמכים שדרש מוגרבי רלוונטיים לתיק, חששותיו של משרד עורכי הדין שטיינפלד בנוגע לפרטיות ולסודות מסחריים של צדדים שלישיים שפרטיהם נכללו במסמכים תקפים. לפיכך, היא דחתה את בקשתו של מוגרבי לחייב. לאחר מכן הגיש מוגרבי בקשה לחופשה כדי לערער על החלטה זו, בטענה כי פסיקת הערכאה הנמוכה יותר פגעה באופן משמעותי ביכולתו להגן על עצמו וכי טענות החברה בדבר סודיות ופגיעה בפרטיות אינן מבוססות. המשיבים, לעומת זאת, טענו כי החלטת הערכאה הנמוכה צריכה לעמוד על כנה, שכן מדובר בהפעלה סבירה של שיקול דעתה ולא גורמת כל עוול. השופט ה.ז. זילברטל דחה את בקשת רשות הערעור, תוך שהוא מסכים עם הערכת המצב של הערכאה הנמוכה יותר ומדגיש את ההיקף הצר של התערבות בהחלטות פרוצדורליות. עוד הדגישה השופטת כי מוגרבי עדיין יכול לזמן עדות של צד שלישי וכי אין לחייב את משרד עורכי הדין שטיינפלד למסור חומרים השייכים לצדדים שלישיים ללא הסכמתם. בנוסף, השופט הורה למוגרבי לכסות את הוצאות המשיבים ושכר טרחת עורך דין, וקבע את הסכום על 5,000 ₪.