ע"מ 785/05

תקציר

פסק הדין דוחה את ערעורו של אב שתבע את גרושתו ואת שתי אחיותיה להחזר דמי מזונות לבנם הקטין על בסיס הסכם שיפוי שנכלל בהסדר הגירושין של בני הזוג. בית המשפט קבע כי התחייבות האם לשפות את האב אינה תקפה בשל ניגוד עניינים, שכן סביר להניח שהיא שללה מהילד תמיכה כלכלית נאותה ומנוגדת לתקנת הציבור. בנוסף, קבע בית המשפט כי גם הערבות שהעניקו הדודות, המשיבות 2 ו-3, אינה ניתנת לאכיפה, ועולה בקנה אחד עם פסיקות וחקיקה קודמות, לרבות האמנה הבינלאומית לזכויות הילד. השופטים הסכימו כי יש לתעדף את טובת הילד, ואין לקיים סעיפי שיפוי שעלולים לפגוע בטובת הילד. נמצא כי הסכם הגירושין, שנוסח בשנת 1993, מטיל נטל בלתי הוגן על האם, מה גם שהוא לא התחשב בנסיבות המשתנות לאורך זמן. פסקי דין קודמים קבעו כי ניתן לדחות סעיפים כאלה רק עד שהצד המשפה "יתעשר" או שהילד יגיע לבגרות, אך במקרה זה תביעת האב נדחתה על הסף. עוד הדגישו השופטים כי הזכות למזונות שייכת לילד ולא להורים, ולא ניתן לוותר עליה בהסדר גירושין. כמו כן, בית הדין ציין כי אישור הסכם הגירושין על ידי בית הדין הרבני לא הבטיח את עמידתו בטובת הילד. פסק הדין מחזק את העיקרון לפיו התחייבויות חוזיות חייבות לעיתים להיכנע לאינטרס הציבורי, במיוחד כאשר מדובר בטובתם של קטינים. האב חויב לשאת בהוצאות הערעור ובשכר טרחת עורך הדין של שלושת המשיבים.