ע"פ 9207/23

תקציר

בערעור אזרחי 2783/22 דבוש נ' מדינת ישראל, בית המשפט שב ואישר את העיקרון לפיו התערבות ערעורית בממצאים עובדתיים, ובפרט בקביעות מהימנות של בתי משפט קמא, צריכה להיעשות רק במקרים חריגים. עיקרון זה רלוונטי במיוחד בתיקי עבירות מין, אשר לעיתים קרובות סובבים סביב אינטראקציות פרטיות מטבען המאופיינות בתלות ושליטה. ערעורו של המערער התמקד בהטלת ספק באמינותה של המתלוננת בשל חוסר עקביות בדיווחיה המרובים לאורך השנים, החל מגיל 11. למרות סתירות אלה, מצא בית המשפט המחוזי את המתלוננת אמינה על סמך עדויות ממנה ועדויות מאששות מבני משפחתה, כמו גם הסבריו הבלתי עקביים של המערער עצמו. בית המשפט דחה את הטענות בדבר כשלים חקירתיים המשפיעים על הגנתו של המערער, והדגיש כי כשלים אלה אינם מצדיקים זיכוי אם קיים בסיס ראייתי מספיק לאשמה. בנוסף, דחה בית המשפט את בקשותיו של המערער להיזכר או להציג עדים הקשורים לטענות קודמות, שכן אלה נחשבו בלתי רלוונטיות וספקולטיביות. המערער נידון ל-52 חודשי מאסר בפועל וחויב לשלם פיצויים בסך 80,000 ₪, כאשר בית המשפט קבע כי חומרת העבירות מצדיקה את העונש. זאת ועוד, הבקשה לחקור את מחברי דו"ח הנפגע נדחתה, שכן שאלותיו המוצעות של המערער נגעו יותר לערעור על פסק הדין מאשר להבהרת מחלוקות עובדתיות בתוך הדו"ח עצמו. פסק הדין וגזר הדין אושרו בסופו של דבר.