ע"א 1167/20

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בתביעת חוב מעוכבת שהגיש גליק נגד חברה מפורקת, אופסט. התביעה הוגשה שנה לאחר המועד הקבוע בחוק, ובית המשפט המחוזי פסק תחילה לטובתו של גליק והתיר את הארכת ההליכים בנימוק שגליק לא היה מודע להליכי הפירוק. עם זאת, בית המשפט העליון הפך החלטה זו בקובעו כי אי ידיעתו של גליק על הפירוק אינה סיבה מספקת לעיכוב, מה גם שהצו פורסם באופן רשמי. בנוסף, נחשף כי גליק ידעה על הפירוק חמישה חודשים לפני הגשת התביעה, מה שערער את טענתה. לגופה של התביעה, פסק הדין האזרחי שעליו התבססה תביעתו של גליק בוטל בהסכמה, בשל אי סדרים פרוצדורליים – היעדר רשות להמשיך בהליכים המשפטיים נגד אופסט בעקבות מתן צו פירוק. מאחר שפסק הדין בוטל, הוא לא יכול היה לחייב את המפרק. יתר על כן, גליק לא הביא כל ראיה מעבר לפסק הדין שבוטל, למרות שניתנה לו ההזדמנות לעשות כן. נטל ההוכחה היה מוטל על גליק, אך היא לא הצדיקה די הצורך את טענתה, והסתמכה אך ורק על פסק הדין שבוטל. המפרק היה אפוא מוצדק שלא לקבל את תביעת החוב. השופט נ' הנדל הגיע למסקנה כי יש לקבל את הערעור, לבטל את החלטת בית המשפט המחוזי ולדחות את תביעת החוב של גליק. השופט א' ברון והשופט י' אלרון הסכימו עם ההחלטה. גליק חויב לשלם הוצאות בסך 15 אלף שקל למפרק, 5,000 שקל לקנ"ר ו-5,000 שקל לבעלי המניות.