LawMate
התחברותהרשמה חינם
פסיקה

ת"א 60315-11-20

פסק-דין שלום בת ים

📋
מספר הליך60315-11-20
📂
סוג הליךת"א
📅
תאריך29 במרץ 2026
🏛️
בית משפטשלום
📍
מחוזבת ים
⚖️
סוג החלטהפסק-דין
👥
צדדיםשרון כהן נ. עזריאל ציפרברשט
👨‍⚖️
שופטיםרונית אופיר

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים: **ניתוח משפטי מקיף – ת"א 60315-11-20 כהן נ' ציפרברשט ואח'** **הקדמה:** פסק הדין עוסק במורכבות היחסים בין שכנים, זכויות קניין, דיני תכנון ובנייה, ונזיקין. במקרה זה, התובעת, שרון כהן, תבעה את שכנה, עזריאל ציפרברשט (הנתבע), ואת הנתבעות, עיריית רמת גן והוועדה המקומית לתכנון ובנייה רמת גן, בטענה כי בנייה בלתי חוקית שביצע השכן מונעת ממנה לממש את זכויות הבנייה בדירתה, וגורמת לה לנזקים. התביעה התבססה על עוולת הרשלנות. בית המשפט בחן את טענות הצדדים, את העדויות ואת הראיות, ודחה את התביעה. **עילות התביעה המשפטיות והבחירה בעוולת הרשלנות:** התובעת בחרה לבסס את תביעתה על עוולת הרשלנות, למרות שהסעדים הנתבעים במקור היו "כספיים, לרבות צווי 'עשה'". בסיכומי טענותיה, התובעת זנחה את דרישתה לצווי עשה והתמקדה בטענת הרשלנות. בית המשפט ציין כי עוולת הרשלנות דורשת הוכחת חובת זהירות (מושגית וקונקרטית), התרשלות, קשר סיבתי וקיום נזק. **עקרונות משפטיים מרכזיים וחידושים בפסק הדין:** 1. **ההבחנה בין בנייה בלתי חוקית לבנייה על פי היתר, והשלכותיה על האחריות הנזיקית:** * **חובת הזהירות של שכן:** בית המשפט קבע באופן ברור כי קיימת חובת זהירות מושגית וקונקרטית של בעל נכס כלפי שכניו, הנובעת מדיני התכנון והבנייה. בנייה ללא היתר אינה מצב מקובל ופוגעת בשימוש של אחרים במקרקעין. התנהלות כזו מתעלמת משיקולים תכנוניים, בטיחותיים, ואף עלולה לפגוע בשוויון. * **"אי נוחות" כסף נזק:** ביחס לעוולות הרלוונטיות (כמו הפרת חובה חקוקה או מטרד, ובהשאלה גם לרשלנות), נקבע כי די ב"אי נוחות" הנגרמת לשכן כתוצאה מבנייה בלתי חוקית כדי לבסס זכאות לסעד, ואין צורך להוכיח פגיעה העולה כדי מטרד. 2. **התיישנות ושיהוי:** * **התיישנות בעבירות בנייה:** בית המשפט דן בהרחבה בשאלת ההתיישנות. נקבע כי בנייה בלתי חוקית היא אירוע נקודתי, אך עוולת הרשלנות הנובעת ממנה (הותרת המבנה הלא חוקי על כנו) היא **עוולה מתמשכת**. משמעות הדבר היא שעילת התביעה מתחדשת מדי יום, והתביעה מוגבלת לנזקים שנגרמו בשבע השנים שקדמו להגשתה (בהתאם לסעיף 89(2) לפקודת הנזיקין, ובהתאם להלכות המפורטות בעניין אלנקווה ועניין שדמות הדרום). * **שיהוי ומניעות:** בית המשפט דחה את טענות השיהוי והמניעות כעילות סף לדחיית התביעה, אך ציין כי שיהוי ניכר בהגשת התביעה עשוי להחליש את משקל טענות התובעת, במיוחד כאשר הן מבוססות על עובדות שהיו ידועות שנים רבות. 3. **הקשר הסיבתי – המרכיב המכריע לדחיית התביעה:** * **מבחן "הסיבה בלעדיה אין" (But-for causation):** זהו הלב של ההכרעה. בית המשפט בחן בקפדנות האם בנייתו הבלתי חוקית של הנתבע היוותה את הגורם הבלעדי והיחיד לכל הנזקים הנטענים. * **ניתוק הקשר הסיבתי בגין מצב הדירה:** בית המשפט קבע כי חלק ניכר מהנזקים הנטענים (מניעת שימוש, אובדן דמי שכירות) נבעו ממצבה הפיזי הירוד של הדירה עצמה (ללא קשר לבניית הנתבע), כפי שעולה מעדויות התובעת, בעלה לשעבר, חוות דעת שמאית והחלטת ועדת הערר. הדירה הייתה נטושה, לא ראויה למגורים, ואף סבלה מקריסת גג. * **ניתוק הקשר הסיבתי בגין דרישות תכנוניות נוספות:** גם לגבי הנזק של ירידת ערך הדירה, בית המשפט מצא כי הקשר הסיבתי נותק. הוועדה המקומית אמנם התנתה את מתן ההיתר בפינוי הבנייה הבלתי חוקית של הנתבע, אך הציבה גם תנאים נוספים שאינם תלויים בו (כמו התאמת הקונסטרוקציה, שינוי מיקום המדרגות, ויתור על מרפסת, ועוד). התובעת לא פעלה להסדרת תנאים אלו, ולא הגישה תכנון חלופי. ועדת הערר אף קבעה כי חלק מהבנייה המוצעת חורגת מקווי הבניין באופן שאינו מאפשר אישור גם בהקלה. * **חוסר ישימות של תנאים (היבט תכנוני):** בית המשפט שוכנע כי תנאי הוועדה להקמת קונסטרוקציה נפרדת ללא תלות בבנייה של הנתבע אכן אינו ישים מבחינה הנדסית וכלכלית, אך הדבר לא הפך את החלטת הוועדה לרשלנית. * **"אשם תורם" (במקרה זה, "אשם יזום"):** בית המשפט הטיל ספק לגבי יוזמת הזזת המדרגות, ורמז כי ייתכן שאביה של התובעת היה מעורב בכך, ובכך אף העביר את נטל ההוכחה להוכיח כי לא ניתן למצוא פתרון. 4. **אחריות רשויות התכנון (העירייה והוועדה המקומית):** * **מגמות בפסיקה:** בית המשפט סקר את הגישות השונות בפסיקה בנוגע לאחריותן הנזיקית של רשויות ציבוריות, לרבות מגמה להרחיב את האחריות לצד חשש מפני "הצפת" הרשויות בתביעות. * **חריג שיקול הדעת (Discretionary Immunity):** בית המשפט הדגיש כי יש להיזהר בהרחבת אחריותן של רשויות בגין הפעלת שיקול דעת שלטוני. במקרה זה, נקבע כי לא הוכחה רשלנותם של הנתבעות. * **העדר פיקוח ואכיפה:** נקבע כי התובעת לא הוכיחה כי התלונות על הבנייה הבלתי חוקית החלו למעשה מיד עם ביצועה. התלונות המשמעותיות החלו רק כאשר התברר לתובעת כי הבנייה מפריעה לבקשת ההיתר שלה. כמו כן, הוכח כי הנתבעות אכן פעלו לנקיטת הליכי אכיפה, אם כי אלו נמשכו זמן מה, באופן סביר בנסיבות העניין ובהתחשב במגבלות משאבים. * **החלטות תכנוניות:** בית המשפט קבע כי החלטת הוועדה להתנות את ההיתר בתנאים, גם אם חלקם התבררו כבלתי ישימים, אינה מהווה בהכרח רשלנות. התובעת העלתה את טענותיה בפני ועדת הערר, אשר אישרה את עיקרי החלטת הוועדה ודחתה את הערר. בית המשפט הדגיש כי אין להפוך את ההליך האזרחי להליך ערעור על החלטות ועדות התכנון. 5. **הכרעה ונימוקים סופיים:** * **חוסר קשר סיבתי:** המסקנה העיקרית היא כי התובעת לא הוכיחה קשר סיבתי בין התרשלות הנתבע (או הנתבעות) לבין נזקיה הכלכליים. גם אם היו מקרים של רשלנות, הם לא היו הגורם ה"בלעדיו אין" לנזקים. * **פסק דין תומך (Sympathetic) אך דוחה:** בית המשפט הביע הבנה למצבה הקשה של התובעת, אך הדגיש כי אין בכך כדי לאפשר חיוב בנזיקין כאשר יסודות העוולה לא הוכחו. בית המשפט העיר כי ייתכן שהיו נתיבים משפטיים אחרים (צו הריסה, הליך מנהלי) שלא נוצלו. * **הוצאות:** לאור הנסיבות החריגות, בית המשפט החליט שכל צד יישא בהוצאותיו. **חידושים ונקודות חשובות:** * **הבחנה קפדנית בין "אירוע עוולתי מתמשך" ל"נזק מתמשך":** ההבהרה כי עוולת הרשלנות בהקשר של בנייה בלתי חוקית היא עוולה מתמשכת, המשפיעה על מועד התיישנות התביעה, מהווה חידוש חשוב. * **הדגשת התנאים להוכחת קשר סיבתי בעוולת הרשלנות:** פסק הדין מדגים כיצד מצב הדירה עצמו, דרישות תכנוניות נוספות, והעדר פעולה של התובעת להסדרת הליקויים, יכולים לנתק את הקשר הסיבתי בין התנהלות הנתבע לנזק הנטען. * **הבהרת גבולות האחריות של רשויות התכנון:** פסק הדין מבהיר את הקושי בחיוב רשויות בנזיקין בגין החלטות תכנוניות, במיוחד כאשר התובעת לא מיצתה את ההליכים המנהליים הרלוונטיים. * **החשיבות של הגשת תכנון חלופי:** הדגש על הצורך של התובעת להציג פתרונות מעשיים, ולא להסתמך על "אילוצים" הנובעים מבנייה בלתי חוקית של אחרים. **לסיכום:** פסק הדין מבטא גישה זהירה בהטלת אחריות נזיקית, במיוחד כאשר מדובר בהתנגשויות בין שכנים ובהיבטים מורכבים של דיני תכנון ובנייה. בית המשפט הדגיש את הצורך בהוכחת יסודות העוולה, ובפרט את הקשר הסיבתי, ולא הסתפק בחוסר נוחות או במצוקה של התובעת. ההלכות בנוגע להתיישנות עוולות מתמשכות, והקשיים בהוכחת קשר סיבתי בין בנייה בלתי חוקית של שכן לנזקים כלכליים, מהוות חידושים והבהרות חשובות בתחום זה.

חקיקה מקושרת

חוק המקרקעיןפקודת הנזיקין

ת"א 60315-11-20 שרון כהן נ. עזריאל ציפרברשט, שלום (29.3.2026)

LawMate

עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?

הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.

התחילו בחינםהתחברות

© 2026 LawMate · הדור הבא של העבודה המשפטית