ת"א 59251-02-15

תקציר

בית המשפט דחה שתי בקשות שהוגשו על ידי ד"ר משה וינברג ושות', עורכי דין, המבקשות לדון בתביעות בגין שכר טרחה שלא שולם נגד עו"ד אברהם דורון, שותפו לשעבר ד"ר משה וינברג, ורעייתו גב' נילי וינברג. התביעה הראשונה, ת"א 59251-02-15, ביקשה להטיל על הנתבעים הוצאות משפט שלא שולמו, בסך 2,709,866.32 ₪, אשר לטענת משרד עורכי הדין מגיעות לו מספר חברות בהן החזיקו הנתבעים מניות. בית המשפט קבע כי התביעה התיישנה, וכי עילת התביעה קמה לפני שנים רבות, בניגוד לטענת משרד עורכי הדין כי היא קמה בשנת 2009, בעקבות מכתב מעו"ד דורון שסירב לשלם את שכר הטרחה. השופט מצא כי ההסכמים בעל-פה שנטען על ידי משרד עורכי הדין כי יש בהם תקופת התיישנות אינם קיימים, ואינם יכולים לגבור על החוק הכתוב בדבר תקופות התיישנות. עוד קבע השופט כי מדובר בניסיון להחיות חוב שהפך לאסור על פי חוק, על ידי ניסיון להטיל אחריות על הנתבעים מכוח דוקטרינת "הרמת המסך", המאפשרת לבתי המשפט לייחס חוב של חברה לבעל מניות. התביעה השנייה, ת"א 37530-06-15, ביקשה שלושה סעדים הצהרתיים הקשורים לאותה מחלוקת שכר טרחה. מאחר שהסוגיות שהועלו בתביעה זו היו זהות במהותן לאלה שבתביעה הראשונה, קבע השופט כי יש לכלול את הטענה השנייה בתביעה הראשונה, ודחה אותה כניצול לרעה של הליכי משפט. עוד קבע השופט כי הבקשה לעכב את התביעה השנייה עד להכרעה בתביעה הראשונה נדחתה כעת, בהתחשב בכך שהתביעה השנייה נדחתה. הבקשה לדחיית התביעה הראשונה על הסף בעילה של אגרת בית משפט שלא שולמה תועבר לרשם בתי המשפט.