פ"א 21092-06-18

תקציר

השופט במקרה זה החליט לדחות את ערעורו של נאשם שערער על הרשעתו ועל גזר דינו בגין אי ציות לצווי העירייה לביצוע עבודות תיקון בבניין. השופט קיבל את בקשת הנאשם למתן ארכה להגשת הערעור, וקבע כי חישוב תקופת הערעור צריך להתחיל מהמועד שבו דחה בית המשפט את בקשת הנאשם לביטול פסק דין קודם. באשר לטענת הנאשם כי לא נכח בדיונים בשל נסיבות בלתי מוצדקות, קבע השופט כי יש לראות את הנאשם כמי שזומן כדין. השופט ציין כי הנתבע נמנע באופן עקבי מקבלת דברי דואר רשומים שנשלחו אליו, לרבות פסק הדין הראשון, אך לא סיפק הצדקה מספקת לכך. יתר על כן, השופט קבע כי היעדרותו של הנאשם מהארץ מבלי ליידע את בית המשפט, יחד עם הימנעותו מטיפול בהודעות בית המשפט במהלך היעדרותו, מהווים התחמקות מכוונת. לפיכך, הזימונים לשימועים נחשבו כאילו הוגשו כדין. עוד קבעה השופטת כי לא נפל עיוות דין בהרשעת הנאשם, שכן הראיות הראו כי לא הייתה לו הגנה אמיתית על אי קיום צווי התיקון. עם זאת, השופט הפחית את עונשו של הנאשם כהוקרה על עבודות התיקון שביצע. הקנסות נקבעו לפי ערכם הנקוב, שישולם בתשלומים חודשיים, והשופט פירט את ההשלכות של אי התשלום. בנוסף, במידה והנתבע יגיש אישור ממהנדס בניין המאשר הסרה מלאה של הסכנות מתקרת הבניין עד למועד מסוים, יבוטל הקנס שהוטל באחד המקרים, והקנס השני יופחת. פסק הדין ניתן לנתבע בכתובתו הידועה.