עת"מ 14004-05-24

תקציר

השופט החליט לדחות את העתירה מכמה טעמים. ראשית, הדיירים המשתמשים במקלט לא נכללו כמשיבים, דבר המחייב על פי התקנות המנהליות. שנית, העתירה ביקשה סעדים הצהרתיים, שאינם ישימים במקרה זה. שלישית, לעירייה הייתה סמכות להוציא את ההודעות המדוברות, כפי שנקבע בחוק העזר, המסמיך גם פקחים לחתום על הודעות כאלה, וראש העיר אינו נדרש לעשות כן באופן אישי. רביעית, ההודעות הוצאו בהתאם, והרישיון הכללי לשימוש דו-תכליתי במקלטים אינו ישים במקרה זה משום שהוא מיועד לעתות רגיעה, וישראל נמצאת כיום במצב מלחמה. יתר על כן, הציוד במקלט תפס יותר מ-20% משטח המקלט, ולכן החזקתם שם אינה סבירה. חמישית, כל פגם בצורת ההודעות אינו רלוונטי, שכן ממכתביו של העותר לעירייה עולה כי הוא מבין שעומדת לו הזכות להתנגד. שישית, טענת העותר לאכיפה בררנית נדחתה מחוסר ראיות. לבסוף, גם הטיעון בדבר זכות הטיעון נדחה, שכן לעותר היו הזדמנויות להביע את טענותיו. לאור נקודות אלה, השופט לא ראה צורך לדון בטענת השיפוט של העירייה וקבע כי יש לדחות את העתירה ולהותיר את המצב הנוכחי ואת הפעולות העתידיות בידי העירייה. העותר חויב בתשלום הוצאות מתונות.