עת"מ 1423/04

תקציר

פסק הדין דוחה את העתירה על יסוד שתי נקודות עיקריות. ראשית, העתירה נדחית בשל מעשה פרוצדורלי של בית המשפט, השתק עילה, שמשמעותו היא שמאחר שאמו המנוחה של העותרת הגישה תביעה קודמת בעניין אותה עילת תביעה, אשר נדחתה בהסכמה, יש לדחות גם את העתירה הנוכחית שהגישו יורשיה. התביעה שהגישה האם המנוחה בשנת 1995 התבססה על פגיעה בזכויותיה הקנייניות לאחר הפקעת החלקה, שלא שירתה את ייעודה במשך שנים. גם העתירה הנוכחית, שהוגשה על ידי יורשיה, טוענת לאותה פגיעה בזכות הקניין על בסיס אותה הפקעה. לפיכך, התביעה הקודמת מהווה מחסום פרוצדורלי בפני העתירה הנוכחית. שנית, גם העתירה נדחית לגופה. העותרים טענו כי יש לראות בחלקת הקרקע שניתנה למשיב ללא תמורה הפקעה, ומאחר שהמטרה הציבורית שלשמה הופקעה הקרקע לא מומשה תוך זמן סביר, יש להשיב את הקרקע לבעליה המקוריים או לתת פיצוי הולם. עם זאת, השופט קבע כי העובדות אינן תומכות בטענת העותרים כי הקרקע נלקחה בניגוד לרצונה של אמם. תחת זאת, הקרקע הועברה מרצונה החופשי על ידי האם המנוחה לקידום האינטרסים שלה, והמטרה הציבורית של החלקה לא נזנחה. מכאן, שההגנות שהעניקו פסקי דין קודמים לבעלי קרקע מופקעת אינן חלות במקרה זה. עוד הדגישה השופטת כי סוגיות הנוגעות לשינוי ייעוד צריכות להיות מופנות לרשויות התכנון ולא לבית המשפט. אשר על כן, העתירה נדחית במלואה, והעותרים נדרשים לכסות את הוצאות המשיבים ואת שכר טרחת עורכי הדין.