ע"פ 5768/10

תקציר

בית המשפט בחן שני ערעורים הנוגעים לתיק עבירת מין חמורה. הערעור הראשון ערער על אמינותה של הקורבן, א', והדגיש עיכוב של עשור בדיווח על ההתעללות וחוסר עקביות לכאורה בעדותה. בית המשפט, בהתייחסו לתקדימים, מצא כי עיכובים כאלה אינם בהכרח פוגעים באמינות, במיוחד בהתחשב בחששה של א' לשבש את נישואי אחותה. בית משפט קמא מצא את הסבריו של א' אמינים והדגיש את האומץ הנדרש כדי לדווח בסופו של דבר על ההתעללות. טענת המערער טענה גם לסתירות בעדותו של א' בנוגע לפרטי ההתעללות, כגון הבנת המונח "חדירה" ותדירות האירועים. בית המשפט הגיע למסקנה כי חלק מחוסר העקביות הוא נורמלי בהתחשב באופי הטראומטי של חוויות כאלה ומצא את עדותו של א' קוהרנטית ואמינה בסך הכל. בערעור השני ניסה המערער לחזור בו מהודאה קודמת, בטענה שהיא ניתנה שלא מרצון, אך בית המשפט דחה זאת וראה בכך צעד טקטי להקלה בעונשו, בעקבות העונש החמור במקרה הראשון. על המערער נגזרו 25 שנות מאסר במקרה הראשון וארבע שנים נוספות בתיק השני, ובסך הכל קרוב ל-30 שנה. בית המשפט העריך את חומרת העבירות, בהן היו מעורבים קורבנות מרובים לאורך תקופות ממושכות, תוך התחשבות בגורמים כגון עברו הפלילי של המערער והודאתו בחלק מהאישומים. בסופו של דבר, בית המשפט התאים את העונש הכולל ל-24 שנים, תוך התחשבות בהמלצות גזר הדין המקוריות של התביעה והקפיד שהעונשים יהיו הולמים את הפשעים תוך שמירה על הגינות.