פ"א 34/10

תקציר

המערערת הורשעה ונגזר דינה בגין תקיפת אחותה בנסיבות מחמירות, לאחר שדקרה אותה שלוש פעמים בגבה בסכין מטבח בעקבות ויכוח. במסגרת הסדר טיעון הודה המערער בעבירה; עם זאת, על ההרשעה וגזר הדין הוגש ערעור, תחילה הן לגבי ההרשעה והן לגבי חומרת העונש. הערעור על ההרשעה נמחק מאוחר יותר. המערער טען כי גזר הדין חמור מדי, כי לא התקיים דיון כנדרש בחוק, וכי נסיבות העבירה מקלות. אלה כללו את העובדה שהמערערת הייתה המפרנסת העיקרית של משפחתה לאחר מאסר אביה ואחיה בגין רצח דודה, וכי העבירה בוצעה מתוך תחושת אחריות לשמור על כבוד משפחתה ופרנסתה. עוד נטען, כי הפגיעה שנגרמה למתלוננת היא שטחית, כי היא סלחה למערער, וכי מאסר יגרום למצוקה נוספת למשפחה, לרבות כלכלית ועלולה לסכל את נישואיו של המערער. המערערת הצביעה גם על מקצועה כמורה ועל הסבירות שעונש מאסר ימנע ממנה להמשיך בקריירה זו. המשיב הדגיש את אופייה האלים של העבירה ואת הצורך בהרתעה במקרים כאלה, בהתייחסו לפסקי דין קודמים של בית המשפט העליון בעבירות אלימות, ובפרט כאלה הנוגעות לסכינים. המשיב הוסיף וטען כי תסקיר שירות המבחן אינו תומך בהקלה וכי לא מדובר באירוע אלימות חד פעמי. ערכאת הערעור הסכימה עם המשיב כי העונש שגזר בית משפט קמא הוא מידתי ואין להתערב בו, תוך הדגשת הצורך בענישה מחמירה במקרים של יישוב סכסוכים אלימים ו"תת-תרבות" של עבירות סכין. עוד קבע בית המשפט כי נסיבות המקרה אינן מצדיקות עונש חמור פחות. זאת ועוד, טענת המערער בדבר היעדר שימוע נדחתה, שכן היא לא הועלתה בשלב המשפט והמערער כבר הודה בעבירה. לבסוף, הבקשה לעיכוב ביצוע נענתה, כאשר גזר הדין נדחה ב-45 יום כדי לאפשר למערערת להינשא ולטפל בעניינים מעשיים, ובלבד שתעמוד בערבויות קיימות, לרבות ערבות צד ג'.