ע"פ 2081/08

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לבנייה הבלתי חוקית בעיר העתיקה בירושלים, מקום בעל חשיבות היסטורית, דתית, תכנונית ואדריכלית עצומה. המערער הורשע בבנייה ללא היתר ובתחילה נצטווה להרוס את הבנייה הבלתי חוקית עד אוקטובר 2004. מועד זה הוארך פעמיים נוספות, וההארכה האחרונה פקעה בנובמבר 2007. לאחר מכן ביקש המערער ארכה נוספת, שנדחתה על ידי בית המשפט לעניינים מקומיים. על דחייה זו הוגש ערעור. העתירה התמקדה בנימוקים להארכת המועד האחרון לביצוע צו הריסה שיפוטי ובשיקולים הספציפיים החלים על בנייה בלתי חוקית בעיר העתיקה בירושלים. על בית המשפט לאזן בין האינטרס הציבורי בשמירה על חוקי התכנון, הבטחת הבטיחות, מניעת הנאה מפירות העבירה ושמירה על שלטון החוק, לבין האינטרסים הפרטיים של הנאשם. במקרה זה קבע בית המשפט כי האינטרס הציבורי גובר על האינטרס הפרטי. היא הדגישה את אופייה הייחודי של העיר העתיקה בירושלים ואת הפגיעה בבנייה הבלתי חוקית במרקם התכנוני שלה ובערכיה המוגנים. בית המשפט ציין כי המערערת לא הוכיחה התקדמות משמעותית בהכשרת הבנייה, וכי הליכים אלה נמצאים בשלב מקדמי. כתוצאה מכך, מתן ארכה נוספת משמעותו הנצחת המצב הבלתי חוקי של הבנייה לשנים הבאות, דבר שאינו מתקבל על הדעת באזור כמו העיר העתיקה בירושלים. לפיכך, דחיית הבקשה להארכה נוספת נדחתה, והערעור נדחה. עם זאת, כדי לאפשר למערער שהות לארגן את ההריסה, הורה בית המשפט על כניסתו לתוקף של צו ההריסה בחודש פברואר 2009.