בג"צ 379/72

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לעתירה נגד הסירוב להעניק רישיון למועדון לניהול מקום המקיים משחקים. בבעלות העותרים בית קפה, מסעדה ומועדון משחקים צמוד. בעקבות הטלת חובת רישוי על מועדונים אלו, נדחתה בקשתו של העותר בשל חששות לשלום הציבור שהעלתה המשטרה. בג"ץ פסק בעניין. פסק הדין מתמקד בעיקר בשיקול הדעת הנתון לרשויות המנהליות בהחלטות רישוי. יודגש כי כאשר עסק שלא קיבל רישיון בעבר כפוף לרישוי, עליו להוכיח את עמידתו בדרישות החוק. חשד מבוסס לאי ציות הוא עילה מספקת לסירוב לרישיון. באשר לחוות הדעת של המשטרה על הסכנה הפוטנציאלית של המועדון לשלום הציבור, בית המשפט מאשר כי החלטות מנהליות צריכות להתבסס על ראיות המבססות את הסמכות, אם כי לא בהכרח קבילות בבית המשפט. החומר שהוצג למשטרה הצדיק את חשדם כי המועדון שימש כמקום למשחקי הימורים בלתי חוקיים. משחקים אלה, כפי שתוארו על ידי מקורות רבים, היו כרוכים בסכומים כספיים משמעותיים והיו להם השפעות מזיקות על המשתתפים. בית המשפט מצא את טענות המשטרה סבירות, הגיוניות ומוצדקות, וסירב להתערב. צוין כי העותרים לא הצליחו להפריך כראוי את הראיות שהוצגו. משכך, העתירה נדחתה, ובית המשפט ביטל את הצו המותנה. בנוסף, חויבו העותרים לשאת בהוצאות המשפט של המשיבים. פסק הדין, שניתן ב-21 בפברואר 1973, הדגיש את הצורך של המועדונים להוכיח את עמידתם בדרישות הרישוי ואת הלגיטימיות של פעילותם, במיוחד במקרים של עסקים ללא רישיון שתקנות הרישוי החדשות חלות עליהם.