בג"צ 5105/95

תקציר

העותר, כלכלן במקצועו, עבד אצל המעסיק המשיב מספר שנים. בעקבות מחלוקת על העברת העותרת לתפקיד לא מקצועי, פתחה העותרת, בתמיכת ועד העובדים וההסתדרות, בסכסוך עבודה קיבוצי. עם זאת, המעסיק התייחס לעותר כמפר משמעת ובסופו של דבר הפסיק לשלם לו. לאחר מספר מכתבי התראה ראה המעסיק בעותר התפטרות. התיק הגיע בסופו של דבר לבית הדין הארצי לעבודה, שפסק לטובת המעסיק. לאחר מכן ערער העותר לבית המשפט העליון, שגם הוא נדרש לדון בתפקידה של ההסתדרות בפרשה. בית המשפט העליון קבע כי בית הדין הארצי לעבודה פירש באופן שגוי את הסעיף הרלוונטי בהסכם הקיבוצי, אשר לא העניק למעסיק זכות לפטר את העובד לפי שיקול דעתו הבלעדי, אלא קבע את הנסיבות שבהן היעדרות של עובד תיחשב כהתפטרות. זאת ועוד, בית הדין קבע כי המעסיק פעל בחוסר תום לב וכי אין לראות בהיעדרותו של העותר מהעבודה התפטרות בנסיבות המקרה. לפיכך, פיטוריו של העותר הוגדרו כבלתי חוקיים. עם זאת, בשל הזמן שחלף ופיטורי אלפי עובדים על ידי המעסיק מאז, קבע בית הדין כי העותר אינו יכול לחזור לעבודה ובמקום זאת יש לפצות אותו על פיטוריו שלא כדין. התיק הוחזר לבית הדין האזורי לעבודה כדי שיקבע את גובה הפיצוי. לבסוף, בית המשפט העליון הורה למעסיק לשלם לכל אחד מבעלי הדין 10,000 ₪ שכר טרחה.