ת"א 79155-01-19

תקציר

פסק דין זה עוסק במחלוקת על כיסוי ביטוחי לרכב גנוב ואחריות העובד שנהג בו בעת הגניבה. התובעת, חברת הסעות, תבעה הן את העובד והן את חברת הביטוח, בטענה כי עליהם לפצות אותם בעלות החלפת הרכב. הרכב המדובר הושאר מונע ולא נעול על ידי העובד, שיצא מהרכב עם המפתחות בתוכו כדי לרכוש משקאות בסופרמרקט סמוך. חברת הביטוח סירבה לכסות את הגניבה, בנימוק של רשלנות חמורה מצד העובד ותנאי הפוליסה. בית המשפט קבע כי חברת הביטוח אינה אחראית לשפות את התובע בגין הרכב הגנוב על סמך תנאי הפוליסה ורשלנות העובד. בפוליסה צוין במפורש כי אמצעי מיגון הם תנאי מוקדם לכיסוי, ופעולות העובד בנטרול אמצעים אלה מהוות הפרה של תנאי הפוליסה. זאת ועוד, רשלנותו של העובד חרגה מרשלנות רגילה והיוותה רשלנות רבתי, שכן הוא השאיר את הרכב ללא השגחה, עם המפתחות בהצתה, וללא כל אמצעי הגנה. רשלנות זו הקלה באופן משמעותי על הגניבה ולא כוסתה בפוליסת הביטוח. באשר לחבות העובד, קבע בית הדין כי על התובע, מעסיקו, לשאת באחריות שילוחית למעשיו של העובד. רשלנותו של העובד לא הגיעה לרמה שתנתק את אחריות המעביד, שכן לא מדובר בסטייה מוחלטת מחובותיו המוסמכות. עצירה למשקה במהלך העבודה הייתה נוהג מקובל לטובת המעסיק, והאופן בו עזב העובד את הרכב היה רשלני אך לא הפרה מכוונת של נהלי החברה. בנוסף, התובע לא יידע את העובד על הסיכון הכלכלי שיישא בו במצב כזה, וכמעסיק מוטלת עליו חובה גדולה יותר להיערך לסיכונים אלה ולבטח את רכבו בהתאם. התנהלותו של העובד, אף שהייתה רשלנית, לא הייתה כה חמורה שיש בה כדי להצדיק את הנטל הכספי של פיצוי התובע בגין עלות הרכב. עם זאת, חויב העובד לפצות את התובע ואת חברת הביטוח בגין ההוצאות שנגרמו בניהול התביעה, בשל התנהלותו שהובילה לשלילת הכיסוי הביטוחי. גם תביעת התובע לנזק הייתה מיותרת, שכן הנתבעים לא חלקו על גניבת הרכב או על שוויו.