דב"ע נז/44 - 01

תקציר

מדובר בפסק דין בערעור של הרשות, המערער על החלטת ערכאה נמוכה יותר בעניין תביעת המערערת לקצבת שירותים מיוחדים. הערכאה הנמוכה יותר דחתה את טענת המערער, והביאה את הרשות לערער. המערער הגיש בקשה לקצבה, אך ועדה רפואית לעררים העריכה את נכותו הרפואית בשיעור של 54% בלבד, מתחת לרף 60% הנדרש לזכאות. הערעור לבית המשפט המחוזי לא צלח, מה שהוביל את המערער לבקש רשות ערעור לערכאה גבוהה יותר. השופט נעתר לבקשה, והערכאה הגבוהה יותר דנה בערעור. במהלך הדיון התברר כי המערער קיבל קצבת נכות מלאה ועבר לאחרונה הערכה של הוועדה הרפואית לעררים, בה נקבעה לו נכות רפואית בשיעור של 61%, ובכך חרג מרף קצבת השירותים המיוחדים. שומה חדשה זו סיבכה את הערעור, שכן זכאותו של המערער לקצבה לא הייתה שנויה במחלוקת. בית המשפט נדרש להכריע האם לשקול הערכה חדשה זו ואת ההערכה התפקודית שבאה בעקבותיה שקבעה כי המערער אינו זכאי לקצבה. בית המשפט החליט להתמקד אך ורק בהחלטת הערכאה הנמוכה יותר בנוגע להערכת הוועדה מיום 1.5.96. הודגש כי מטרת הערעור הייתה לקבוע את זכאותו של המערער לקצבת שירותים מיוחדים על פי הסף הרפואי. בית המשפט דחה את טענות המערערת ביחס למספר מחלות, שכן הן לא זכו להתייחסות בפרוטוקול הוועדה. עוד קבע בית המשפט כי אין באפשרותו להתערב בקביעותיה הרפואיות של הוועדה. עם זאת, בית המשפט מצא כי הוועדה לא התייחסה לשתיים מתלונותיו של המערער והורה להחזיר את התיק לוועדה לצורך בחינת טענות המערער בדבר כאבים בידו והצורך בצילום מערות פנים. בית המשפט הדגיש כי פסק דינו לא התחשב בהחלטות מאוחרות יותר וכי קביעת אחוזי הנכות היא תפקידה של הוועדה הרפואית לעררים. בנוסף, הבהיר בית המשפט כי רשות הערעור אינה מעידה על זכייה מובטחת וכי רק במקרים נדירים יקבע בית המשפט אחוזי נכות. בסופו של דבר, פסק הדין הורה לוועדה לשקול מחדש שני היבטים בעניינו של המערער והותיר את קביעת הנכות והזכאות לקצבה בידי הוועדה. ההחלטה התקבלה בהיעדר שני הצדדים, ולא נפסקו הוצאות.