ת"צ 4382-12-20

תקציר

התובע, משרד עורכי דין, הגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד הנתבע בגין הפרות לכאורה של חוק התקשורת הישראלי, ובפרט בגין שליחת הודעות אלקטרוניות לא רצויות, הידועות גם בשם "ספאם". התובע טען כי הנתבע, רואה חשבון מוסמך, שלח הודעות רבות לחברי לשכת רואי החשבון ("המכון"), אשר היוו פרסומות לפי החוק, ללא קבלת הסכמה מראש. התובע ביקש לייצג קבוצה של למעלה מ-13,000 רואי חשבון שקיבלו לכאורה הודעות אלו. עם זאת, בית המשפט דחה את הבקשה מכמה סיבות. ראשית, התובעת לא הצליחה להוכיח כי קיימת קבוצה קונקרטית של נפגעים שהוטרדו על ידי ההודעות. הנאשם הציג עדויות של עשרות רואי חשבון שתמכו בקבלת הודעותיו, מהן עולה כי חלק ניכר מהקבוצה הנטענת לא ראה בהודעות מטרד. שנית, בית המשפט מצא יסוד סביר להניח כי התובע הגיש את הבקשה מטעמים אישיים, שמקורם ביריבות הפוליטית והאישית בין הנתבע לבין שותפו של התובע, רו"ח נבון. הבקשה הוגשה גם שנים לאחר שליחת ההודעות, מה שמעלה תהיות לגבי נחיצותה ועיתויה. שלישית, בית המשפט הדגיש כי תביעות ייצוגיות נועדו להגן על צרכנים מפני גורמים חזקים, ולא לפגוע באנשים פרטיים, במיוחד כאשר סכום התביעה הוא משמעותי. לבסוף, אופיו של הסכסוך, יחד עם האווירה המתוחה במהלך הדיונים, הצביעו על כך שהתביעה הייצוגית אינה המנגנון המתאים לפתרון סכסוך אישי זה. לפיכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי התובעת לא עמדה בדרישות לאישור תובענה ייצוגית לפי חוק התובענות הייצוגיות. בנוסף, בית המשפט הפעיל את סמכותו הנתונה לשיקול דעתו ודחה את הבקשה משיקולי מדיניות וטובת הקבוצה. התובע חויב לשלם לנתבע הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 50,000 ₪.