פש"ר 55918-10-22

תקציר

החייב והנושה ערערו על החלטת הנאמן לקבל את תביעת החוב של הנושה. החייב טען כי הנאמן מוטה, אך בית המשפט דחה טענה זו וקבע כי החלטת הנאמן חסרת פניות. בית המשפט דחה גם את טענות החייב בדבר זכותו של הנושה לחוב, וקבע כי המחאת החוב הייתה תקפה ובוצעה לפני הסדר החוב. יתר על כן, בעוד שבית המשפט הסכים כי הסכם המכר הוא משכון מוסווה, הוא לא ביטל את הסדר החוב ולא היטיב עם החייב. במקום זאת, היא ביטלה את הסכם המכר ואת הערת האזהרה, והעניקה לנושה תביעה לא מובטחת. בנוסף, דחה בית המשפט את ערעורו של נושה אחר, ובר, שביקש להצטרף להליך. ערעורה של ובר הסתמך על טענות דומות לאלה של החייבת, ובית המשפט מצא כי אי גילויה של החלטה קודמת הדוחה את בקשתה להצטרף מהווה התנהגות משבשת וחסרת תום לב. בסופו של דבר, ערעורו של החייב נדחה ברובו, וערעורו של ובר נדחה במלואו. בית המשפט הורה לוובר לשלם את הוצאות הנושה, ואילו הנאמן חויב לשלם את הוצאות החייב באשמתו. הסכומים נקבעו, וההחלטה ניתנה שלא בנוכחות הצדדים.