ע"פ 60/12

תקציר

עניינו של המערער התמקד בראיות נסיבתיות שהוצגו בבית משפט קמא, והתמקד בעיקר בשאלה האם המערער הצית עסק. ערכאת הערעור ככלל אינה מתערבת בממצאים עובדתיים של בית משפט קמא, מה גם שעדויות העדים והראיות האחרות שהוצגו היו נסיבתיות ולא ישירות. עם זאת, ערכאת הערעור יכולה להתערב אם המסקנות העולות מראיות אלה מוטלות בספק. במקרה דנן, די בראיות הנסיבתיות, והרשעתו של המערער אושרה. הראיות כללו דו"ח חוקר שריפות, צילומי אבטחה בהם נראה רכב מגיע למקום ההצתה, האליבי הסותר של המערער והוצאת ציוד יקר ערך לפני האירוע. הצילומים הצביעו על נוכחותו של המערער בזירה, כאשר בית המשפט לא מצא הסברים חלופיים סבירים שיכולים לבסס זיכוי. המערער אף הציע את מעמדו כשותף עסקי כדי לרמוז על אינטרס מובהק שלא לבצע הצתה, אך בית המשפט לא מצא עניין בכך כדי להשפיע על המניע, שכן אין זה מרכיב הכרחי בקביעת האשמה. משכך, נדחה הערעור על פסק דין זה. כמו כן, גם הערעור על גזר הדין נדחה, כאשר ערכאת הערעור לא מצאה סטייה משמעותית ממדיניות הענישה הראויה. גזר הדין שקל את חומרת העבירה, את חוסר החרטה של המערער ואת נסיבותיו האישיות, בהתאם לעונשים המוטלים על עבירות דומות. לפיכך, החלטתו של בית משפט קמא הן בהרשעה והן בגזר הדין התקבלה, תוך שמירה על אחריותו של המערער להצתה.