בר"ע 13/81

תקציר

פסק הדין מתייחס למחלוקת מס רכוש, כאשר המערערת, שהיא הבעלים הרשום של חלקת קרקע בשטח של 43 דונם, החכירה את הקרקע לחקלאי לתקופה של שש שנים. בהסכם החכירה נקבע כי הקרקע תשמש אך ורק למטרות חקלאיות ולגידולים עונתיים. עם זאת, המשיב, מינהל מס רכוש וקרן פיצויים, דרש שהארנונה תשולם על ידי המערערת. המערער טען, כי מאחר שהמקרקעין הוחכרו, יש להחיל עליו את הגדרת "בעלים" בחוק מס רכוש וקרן פיצויים, התשכ"א-1961, הכוללת כל מי שמעביר את זכותו לחזקה או הנאה בנכס לאחר בנסיבות ההופכות את האחר לחוכר. קביעתו של המשיב אושרה תחילה על ידי ועדת ערר ולאחר מכן על ידי בית המשפט המחוזי. בית המשפט העליון, בקבלו את הערעור, פירש את הסעיף הנ"ל בחוק מס רכוש וקרן פיצויים. בית המשפט קבע, כי כוונת המחוקק הייתה שמקבל זכות החזקה או ההנאה ייחשב כבעלים לצורכי מס. הביטוי "בנסיבות ההופכות את האחר לחוכר" פורש כך שתוכנו המעשי של ההסכם, המקנה למעביר שליטה ויכולת להפיק הנאה או רווח מן הקרקע, הוא הקובע. עוד ציין בית המשפט כי הזכות המועברת צריכה להיות שקולה לזכות חכירה של חמש שנים או יותר, ולהבדיל אותה מזכויות אחרות כמו רישיון. יתר על כן, העובדה שחוזה השכירות היה למטרה ספציפית אינה שוללת את מהות יחסי השכירות. לפיכך, החכירה לשש שנים במקרה זה נחשבה להעברת הזכות ליהנות מהנכס, מה שהופך את החוכר ל"בעלים" לצורכי מס. משכך, התקבל הערעור, והמערערת הייתה פטורה מתשלום ארנונה. המשיב חויב לשלם למערער 25,000 ₪ שכר טרחת עורך דין. השופטים י' בך וש' לוין הסכימו עם ההחלטה.