ת"א 1124/99

תקציר

התובעת, חברת אחזקות אמריקאית, תבעה את הבנק הנתבע על כך שהעלים את מניותיה שלא כדין וגרמו לה נזק כספי. התובעת שיעבדה את מניותיה לבנק כבטוחה להלוואות. הבנק היה אמור לשחרר את המניות עם קבלת סכום מסוים, אך לא עשה זאת עד שעה מאוחרת הרבה יותר. בית המשפט העליון קבע כי הבנק פעל שלא כדין ובחוסר תום לב. כתוצאה מכך, דרש התובע פיצוי בגין ירידת ערך המניות במועד ניכוין, וכן בגין הפסד עסקה חלופית – רכישת מניות טאואר סמיקונדקטור בע"מ. על בית משפט קמא היה לבחון האם התובע הוכיח את הנזקים הנתבעים ולהעריך את סכומם. השופטת קבעה כי מאחר שפעולות הבנק היוו הפרת חוזה, התובעת זכאית לפיצוי בגין השבת מצבה. בגין המניות שנוכו שלא כדין, נפסק לתובעת הפרש בערכן מרגע שביקשה את שחרורן ועד לשחרורן בפועל. עם זאת, מאחר שגם התובעת פעלה בעצלתיים, החליטה השופטת שלא להוסיף ריבית והצמדה לסכום. לגבי יתרת המניות מצא בית המשפט כי הבנק עיכב אותן כדין ולכן התובע אינו זכאי לפיצוי בגין איחורן. באשר לעסקה החלופית האבודה, קבעה השופטת כי התובעת לא הביאה ראיות מספיקות לכוונתה לרכוש מניות טאואר בוודאות סבירה. לפיכך, גם התביעה בגין נזק זה נדחתה. השופט פסק לתובע פיצוי בסך 6,166,340 שקל, בצירוף ריבית צמודה ומע"מ. הנאשם חויב לשלם שליש מהוצאות המשפט ו-250 אלף שקל שכר טרחת עורך דין. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ביום 10.3.2005.