ה"פ 1083/93

תקציר

פסק הדין דן בתוקפו של צו יציבות מחירים במוצרים ושירותים (הוראת שעה) (מחירי מים), התשנ"ב-1992, אשר העלה באופן משמעותי את תעריפי המים לחקלאות. המבקשת מס' 1 היא אגודה חקלאית שיתופית המשמשת כאגודת מים למושבים בנגב, ומבקשת מס' 2 היא אגודה עות'מאנית המייצגת כ-85% מחקלאי ישראל. לטענתם, הצו הוצא שלא כדין, תוך עקיפת חוק המים ובחוסר תום לב. יתר על כן, התעריפים לפי הצו היו בלתי סבירים. מנגד, טענו המשיבים - שרי האוצר והחקלאות ומקורות, החברה המספקת כ-65% מצריכת המים בישראל - כי הצו הוצא כדין ובצדק בנסיבות העניין. בית המשפט קבע כי חוק היציבות יכול להיות כלי לגיטימי לקביעת תעריפי המים וכי תכליתו אינה מוגבלת לריסון האינפלציה אלא גם לפיקוח על מונופולים ומחירי קרטלים. למרות שהשרים השתמשו בחוק היציבות בשל קשיים באישור תעריפי המים לפי חוק המים, הדבר לא היווה חריגה מסמכות. בית המשפט לא יכול היה לקבוע אם הנסיבות מחייבות שימוש בחוק היציבות או שמא היה על השרים לפעול על פי נהלי חוק המים, בשל היעדר ראיות עובדתיות. לפיכך, נדחתה בקשת המבקשים לסעד הצהרתי. שני הצדדים נשאו בהוצאות המשפטיות שלהם.