תא"ק 43081-09-20

תקציר

בית המשפט בחן את הטענה והראיות התומכות, כמו גם את תגובת הנתבע וטיעוניו. לאחר שיקול דעת מעמיק, החליט השופט כי בקשת התובע למתן רשות הגנה נדחית. עם זאת, התביעה לדמי תיווך תתקבל באופן חלקי. השופטת קבעה כי הסכמי התיווך והבלעדיות החתומים בין התובעת לנתבעת תקפים ומחייבים. הנתבעת לא סיפקה כל סיבה משכנעת לפרש את לשונם הברורה והתמציתית של החוזים באופן שונה. כמו כן, נקבע כי הנתבעת לא עמדה בתנאי ההסכמים. באופן ספציפי, הוא לא הפנה רוכשים פוטנציאליים לתובע, אלא מכר את הדירה בעצמו בניגוד להסכם הבלעדיות. זאת, זמן קצר לאחר חתימת ההסכמים, דבר המערער את טענתו כי התובע לא ביצע פעולות גישור כלשהן. מהראיות עולה כי הדירה נמכרה תמורת 3,150,000 ₪, ולכן תביעת התובע לדמי תיווך תחושב על בסיס סכום זה, בהתאם לתנאי הסכם התיווך. בנוסף, דחתה השופטת את טענות הנתבעת בדבר היעדר פרטים מהותיים בהסכם התיווך, כגון פרטי החסימה, המגרש ומקום החניה. פרטים אלה אינם מהותיים להסכם ואינם שוללים את תוקפו. גם טענת הנתבע כי התובע לא פרסם את מצב המשך מגוריה של הסבתא בדירה אינה מבוססת, שכן תנאי זה יכול היה להיות מועבר על ידי הנתבע עצמו לרוכשים פוטנציאליים. התובעת אינה זכאית לדמי תיווך בגין רכישת הנכס, שכן הדבר לא הוסכם בחוזים, והתביעה אינה מספקת כל בסיס לתשלום זה. לתובע נפסק סך של 36,855 ₪ כולל מע"מ, צמוד למדד המחירים לצרכן, וריבית שנצברה ממועד פסק דין זה ועד למועד התשלום בפועל. כמו כן חויב הנתבע בתשלום שכר טרחת עורך דין והוצאות בסך 12,000 ₪. פסק דין זה הוא סופי.