מ"ת 36891-01-13

תקציר

המחלוקת העיקרית במקרה זה היא האם ניתן לראות בארבעת המשיבים כמי שהחזיקו סמים. הסמים המדוברים הוחזקו בתא מטען של מכונית נהוגה על ידי דוד, בבעלותו של יוסי, ונישאה גם על ידי ליאור ולירון. כל ארבעת המשיבים נכחו במקום ונעצרו מאוחר יותר בגין החזקת כמות גדולה של סמים. השופט קובע כי האלמנט הפיזי של החזקה קיים בכל ארבעת המקרים, שכן לכולם הייתה היכולת להפעיל שליטה פיזית על הסמים. היסוד הנפשי של החזקה מתקיים אף הוא, שכן ניתן להניח כי כל המשיבים היו מודעים לכך שמדובר בסם, ואף אחד מהם לא סתר חזקה זו במידה מספקת. לאחר מכן פונה השופט לסוגיית זכותם של המשיבים להיוועץ בעורך דין בעת מעצרם. ידוע כי ייתכן שהייתה פגיעה בזכות זו על ידי היחידה החוקרת, אך אין לראות בה משקל מספיק כדי לשנות את המסקנה בדבר קיומן של ראיות לכאורה. השופט קובע כי קיימת עילה למעצרם של כל המשיבים בשל החזקה לפי חוק המעצרים, כמות הסמים הגדולה הכרוכה בכך ונסיבות המקרה. לאחר מכן בוחנת השופטת את האפשרות לשחרר את המשיבים לתוכנית משמורת חלופית, ובוחנת כל מקרה לגופו, תוך התחשבות בחלקם באירוע וברישומם הפלילי. ליאור, "היבואן הרשמי" של הסמים, הוא בעל עבר פלילי ארוך ומהווה סכנה משמעותית לציבור, ולכן הוא יוחזק במעצר עד תום המשפט. לגבי לירון, שתפקידו היה מצומצם יותר, השופט מורה על ביצוע תסקיר מעצר, שכן פשעיו הקודמים לא היו כה חמורים, והוא עשוי להיות מועמד מתאים למעצר חלופי. גם ליוסי, שמסתמן כצרכן הסופי של הסמים, יש עבר של עבירות הקשורות לסמים ולכן הוא ייעצר עד תום ההליכים. לבסוף מתבקש דו"ח מעצר לדוד, שתפקידו הוגבל לנהיגה ברכב, שכן עניינו נראה פחות חמור מיתר המשיבים.