בפ"מ 1987-02-15

תקציר

החברה הגישה בקשה לביטול צו איסור פרסום שהוצא נגדם לאחר שאחד מנהגי האוטובוס שלהם נמצא נוהג תחת השפעת אלכוהול ומסכן את חייהן של 50 חיילות שהיו על הסיפון. הבעלים טען כי עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה, אך בית המשפט קבע אחרת. עדותו של הבעלים נעדרה פרטים ומהימנות, דבר המצביע על ניסיון להציל את שמה הטוב של החברה בכל מחיר. החברה לא הציגה כל ראיה להדרכת נהגים או הדרכה למניעת עבירות תנועה, ובפרט נהיגה בשכרות. במקום זאת, עדויותיהם של הבעלים ונציג החברה, מר ברמי, שהציג עצמו כאחד הבעלים, העלו ספקות לגבי אמינותם ויעילות שיטות האימון שלהם. בית המשפט הדגיש את חובת הזהירות של החברה כלפי הציבור, ובפרט כלפי חיילים, תוך הדגשת חומרתה הקיצונית של נהיגה בשכרות וכוונת המחוקק להילחם בה. הראיות שהוצגו, כולל עדויות של עדי ראייה ודוחות משטרתיים, אישרו את שכרותו של הנהג ואת חוסר הפעולה של החברה למניעת אירועים כאלה. מאחר שהמבקש לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו, קבע בית המשפט כי הסנקציה המנהלית של השבתת הרכב צריכה לעמוד בעינה, תוך מתן עדיפות לשלום הציבור על פני האינטרסים הכלכליים של החברה. פסק הדין נועד למצות את הדין עם החברה ולהוות גורם מרתיע לחברות תחבורה אחרות, תוך הדגשת החשיבות של נקיטת כל האמצעים האפשריים כדי להימנע מסיכון הנוסעים.