ת"א 10813-08-21

תקציר

תיק בית המשפט סובב סביב הסכם שכירות לנכס מסחרי. התובעת, שביקרה בנכס טרם השכרתו, טענה כי הנתבעים הפרו את ההסכם בכך שלא מסרו את המקום כמתואר במסמכי השכירות. לגופו של עניין, טען התובע כי קיר בטון שהגביל באופן משמעותי את השימוש בנכס לא הוזכר בשרטוטים או בהיתרי הבנייה, וגילוי הפרה זו גרם לו לבטל את ההסכם כדין. הנתבעים, לעומת זאת, טענו כי הקיר כבר היה נוכח בעת ביקורו של התובע וכי היה עליו לדעת על כך. עוד טענו כי תנאי השכירות אפשרו להם לבצע שינויים בנכס ללא הסכמת התובעת. פסק הדין מצדד בתובע, וקובע כי הנתבעים לא מילאו את התחייבותם למסור את הנכס כמתואר במסמכי השכירות, דבר המהווה הפרה. היעדר הקיר הקונסטרוקטיבי בשרטוטים ובהיתרים, לצד חוסר יכולתו להיהרס, שינו באופן משמעותי את אופיו של הנכס המושכר. אי התאמה זו הצדיקה את החלטת התובע לבטל את ההסכם, ובית המשפט מצא כי התובע לא הבחין או היה עליו להבחין בקיר בעת ביקורו. זאת ועוד, פרשנותם של הנתבעים לתנאי החכירה, אשר תאפשר להם לבצע שינויים חד צדדיים, נקבעה כבלתי מתקבלת על הדעת. בית המשפט הדגיש את חובת תום הלב של הנתבעים ואת הדרישה לקבל את הסכמת התובע לשינויים אלה. באשר לנזקים, התובע תבע פיצויי הסתמכות, לרבות דמי תיווך, עלויות תכנון והוצאות ייעוץ משפטי, אך מאחר שאלה שולמו על ידי חברתו ולא על ידו ישירות, והחברה לא הייתה תובעת בתביעה, דחה בית המשפט טענות אלה. עם זאת, התובעת הייתה זכאית להחזר תשלום המקדמה על דמי השכירות בסך 118,680 ₪, בצירוף ריבית שקלית מיום הגשת התביעה ועד למתן פסק הדין. תביעתם שכנגד של הנתבעים נדחתה, והם חויבו לשלם לתובע שכר טרחת עורך דין וחלק יחסי משכר הטענה. כמו כן חויבו הנתבעים לפצות את התובע בהוצאות האדריכל המומחה שלו ומומחי בית המשפט. פסק הדין נחתם בכך שניתנה לתובע זכות ערעור על ההחלטה בבית המשפט המחוזי בתל אביב בתוך 60 יום.