ע"פ 2569/00

תקציר

המערער הורשע בהריגה לאחר שנוסע ברכבו נהרג בהתנגשות עם רכבת. הוא ערער בטענה שמעשיו אינם עומדים ביסוד הנפשי הנדרש לעבירה. בית המשפט העליון קבע, כי אף שהתנהלותו של המערער לא עמדה במלואה בתקנות התעבורה, לא ניתן להוכיח כי פעל באדישות או בפזיזות כלפי התוצאה. במקום זאת, מעשיו הצביעו על מידה מסוימת של זהירות. לפיכך, בית המשפט זיכה אותו מהריגה, אך מצא אותו אשם בעבירה הפחותה של גרימת מוות ברשלנות. פסק דינו של בית המשפט המחוזי בוטל, ועונשו של המערער הופחת לשישה חודשים, עם אפשרות לעבודות שירות, לצד שנתיים מאסר על תנאי, שש שנות פסילת נהיגה וקנס ללא שינוי. בפסק הדין הודגש כי רשלנותו של המערער, בשילוב אי הקפדה על תקנות הדרכים, הובילו לתוצאה הטרגית. השופטים דורנר וטירקל הסכימו עם פסק הדין שניתן על ידי השופט לוי.