ת"א 22806-02-24

תקציר

בית המשפט בחן בקפידה את הטענות שהציגו הצדדים ואת המסמכים הרלוונטיים. נקבע כי יש לדחות את הבקשה בשל היקפה המצומצם של ההתערבות השיפוטית בפסקי בוררות, הניתנים לביטול רק מהטעמים הנזכרים במפורש בסעיף 24 לחוק הבוררות. טענתו הראשונית של המבקש כי פסק הבוררות סותר פסק בורר קודם נזנחה במידה רבה בסיכומיהם וממילא אינה חלה על צדדים שלישיים שאינם מעורבים בהליך המקורי. טענתו העיקרית של המבקש בסיכומים התמקדה בפסילת הבורר, פרבשטיין, ובהפרת חובת הגילוי. עם זאת, בית המשפט מוצא כי המבקש לא הביא ראיות אובייקטיביות לחשש ממשי למשוא פנים או ניגוד עניינים מצדו של פרבשטיין. טענת המבקש בדבר היכרות מעמיקה בין פרבשטיין לבין בא כוח המשיבה, הרצברג, אינה נתמכת בפירוט מספק וגוברת על הכחשתו של הרצברג והעדר כל טענה בהליכי בוררות קודמים. זאת ועוד, בית המשפט מדגיש כי טענות המבקש ביחס לעסקת המכר כבר נדונו על ידי הבורר, אשר נתן פסק מנומק. פסק הבוררות, שהתבסס על הראיות שהוצגו, מצא כי העסקה הייתה הוגנת ולגיטימית. טענותיו הנוכחיות של המבקש עולות כדי ערעור, שאינו בגדר הליך זה. לפיכך, הבקשה לביטול פסק הבוררות נדחית, ופסק הבוררות עצמו מאושר. בנוסף, נוכח התוצאה, חויב המבקש בהוצאות המשיב בסך של 15,000 ₪.