תפ"ח 1042/09

תקציר

גזר הדין מזכה את הנאשם מאשמת עבירת מין בשל חוסר ראיות וספק סביר. השופט, אריאל ואגו, משרטט את הפערים בין עדויות המתלוננת והנאשם, תוך התמקדות בגרסאות השונות שלהם לגבי מערכת היחסים הקודמת ביניהם והאירועים שהובילו לעבירת המין לכאורה. השופט ואגו מוצא את גרסת הנאשם לאירועים אמינה יותר, בעיקר בכל הנוגע לאופי היכרותם הקודמת ומספר הפגישות שהיו להם. הוא מציין כי עדותו של הנאשם נותרה עקבית, בעוד גרסתה של המתלוננת עוברת שינויים משמעותיים. ואגו מדגיש כי התנהגותו של הנאשם, אף שהיא גסה ומזלזלת, אינה מהווה בהכרח עבירת מין. לדברי השופט, גרסת הנאשם לפיה עצר ברגע שהבחין בחוסר רצונה של המתלוננת נראית סבירה. בהיעדר ראיות או עדים ישירים, מסיק ואגו כי אין די בעדותו של המתלונן לבדה כדי להרשיע את הנאשם מעבר לספק סביר. עוד מדגישה השופטת כי הודעת ה-SMS של הנאשם למתלוננת יכולה להתפרש כניסיון להתנצל ולכבד את רצונה, ולא כניסיון להכשיל את החקירה. הכרעת הדין מכירה במצוקתה של המתלוננת ובחוסר הכבוד שבהתנהלותו של הנאשם, אך בסופו של דבר קיים ספק בדבר אשמתו של הנאשם בעבירות המיוחסות לו. לכן, לבית המשפט אין ברירה אלא לזכות אותו. השופטות ר' יפה-כץ וורדה מרוז מצטרפות להחלטה ומדגישות כי לא ניתן לקבוע את הממצאים על סמך עדותה של המתלוננת בלבד.