תמ"ש 25083-05-11

תקציר

התובע, פנסיונר, הלווה לבנו וכלתו בשנת 1997 100,000 דולר כדי לסייע להם לרכוש דירה, מתוך הבנה כי סכום זה יוחזר כאשר יתבקש. בשנת 2006, מודאג מהידרדרות היחסים ביניהם, הוא ביקש מהם לחתום על הסכם הלוואה. שני הנתבעים חתמו, מאשרים את החוב ואת התחייבותם לפרוע אותו תוך חצי שנה מיום דרישתו. משלא עשו כן, הגיש התובע תביעה. הנתבעים טענו כי מדובר במתנה, או לחילופין כי הסכם ההלוואה נחתם תחת לחץ. עם זאת, השופט פסק לטובת התובע, וקבע כי הסכם ההלוואה בכתב, שנחתם על ידי שני הנתבעים, תקף וניתן לאכיפה. הנתבעים חויבו להשיב לתובע סך של 530,724 דולר, שכללו את סכום ההלוואה המקורי, הפרשי הצמדה וריבית שנצברו מאז הגשת התביעה. עוד קבע השופט כי אשתו הנתבעת אינה יכולה להתנער מהחוב, שכן היא הודתה ואישרה את ההלוואה מלכתחילה. בנוסף, חויבה הנתבעת לשאת בהוצאות המשפט של התובעת, בסך 7,000 ₪, בשל התנהלותה במהלך ההליך. פסק הדין ניתן ביום 27.8.2015 בנוכחות הצדדים.