רער"צ 28874-12-24

תקציר

ניתוח משפטי: I. עקרונות המסדירים את עיכוב האכיפה לאחר החלטה המסגרת המשפטית מדגישה כי ככלל, הגשת ערר אינה משהה באופן אוטומטי את ביצוע ההחלטה נשוא הערעור. כדי לקבל עיכוב אכיפה, על המבקש לקבוע שני תנאים התלויים זה בזה: (א) הסתברות להצלחה בערעור ("סיכויים טובים לערעור"), ו-(ב) שמאזן הנוחות מעדיף לשמור על הסטטוס קוו או להחזיר את המצב לקדמותו. תנאים אלה מתפקדים כ"כוחות מקבילים", המחייבים את המבקש להוכיח הן סבירות משמעותית לביטול ההחלטה והן טעם משכנע להימנע מנזק בלתי הפיך במהלך הליך הערעור (ראו: ע"א 7688/06 גולדנברג נ' מכבי כללית; ע"א 1767/07, שרעבי; ע"א 8935/01, פרידמן). II. שיקולים רגולטוריים ופרוצדורליים על פי תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, תקנה 95(ב) מסמיכה את בתי המשפט להעניק סעד זמני על סמך ראיות לכאורה של עילת תביעה תקפה. יתר על כן, תקנה 95(ד), במיוחד סעיף קטן (3), מחייבת את בתי המשפט לשקול את תום ליבם של הצדדים, לרבות התנהלותם בהליכים ומהירות הגשתם. יש לציין כי בתי המשפט נוקטים משנה זהירות כדי למנוע ניצול לרעה של ההליך ולהבטיח שבקשות לסעד יוגשו בזמן ובגילוי מלא. III. הערכת כדאיות הבקשה בית המשפט מעריך את סיכויי ההצלחה של המבקש בעיקר על סמך עוצמת הטיעונים שהוצגו והראיות המצורפות. במקרה זה, סיכוייו של המבקש נראים מוגבלים, בהתחשב בהקשר העובדתי והפרוצדורלי: - נראה שהערעור חוזר על נושאים שטופלו ונדחו בעבר, מה שמרמז על סיכוי נמוך להצלחה. - עמידתם של המבקשים בהסכם הסדר חוב, הכולל ויתור על תביעות, מערערת את טענותיהם הנוכחיות. - המכלול העובדתי המלא, לרבות הליכים והסכמים קודמים, לא נחשף באופן שקוף, מה שמצביע על הסתרה אפשרית של עובדות מהותיות שבתי המשפט מתייחסים אליהן באופן שלילי (ראו: ע"א 4196/93, שפע ניהול בר). IV. חוסר תום לב ועיכוב בהגשה בית המשפט מכיר בכך שהפינוי הוא עניין דחוף ורגיש, אך מדגיש כי הבקשה הוגשה באיחור ניכר – כשלושה שבועות לאחר החלטת הפינוי – ללא הסבר מניח את הדעת. עיכוב כזה, במיוחד ללא הצדקה, מעיד על חוסר תום לב ומפחית את אמינות טענות המבקש לסעד חירום. כמו כן, קיימות עדויות לניצול לרעה של ההליכים המערכתיים: המבקשים פתחו בהליכים מרובים הנוגעים לאותה החלטה, מה שעלול להוות ניצול לרעה של ההליך השיפוטי שמטרתו להאריך את ההליכים ולסבך את האכיפה. V. סיכום ותוצאות בהתבסס על העקרונות והשיקולים העובדתיים לעיל, בית המשפט מסכם: - ההסתברות להצלחה בערעור מוגבלת, בהתחשב בהיסטוריה הפרוצדורלית ובהתדיינות חוזרת בסוגיות קודמות. - התנהלות המבקשים מעידה על שיהוי וחוסר תום לב אפשרי, בניגוד לקריטריונים למתן סעד זמני. - ההליכים הרבים ואי גילוי עובדות מהותיות מהווים ניצול לרעה של הפרוצדורה, המשפיעים על החלטת בית המשפט. כתוצאה מכך, בית המשפט דוחה את הבקשה לעיכוב אכיפה. ניסיונו של המבקש למנוע פינוי נעדר בסיס מספיק והוא נגוע בהתנהגות בלתי הולמת פרוצדורלית, המצדיקה דחייה. ו. קדושת הסופיות והיושר פסק הדין מדגיש כי בעוד שסעד הוגן משרת פונקציה חיונית, יש לאזן אותו מול עקרונות של יושרה פרוצדורלית, התנהגות בחוסר תום לב והסיכון לניצול לרעה. החלטת בית המשפט עולה בקנה אחד עם הדוקטרינה שאין להעניק סעד כאשר המבקשים פועלים בחוסר תום לב או מבקשים לערער תהליכי אכיפה לגיטימיים. סיכום חידושים ועקרונות משפטיים: - חיזוק התנאים הכפולים ("כוחות מקבילים") למתן צו עיכוב עד לערעור. - הדגשת חשיבות השקיפות המלאה והאיסור על הסתרת עובדות מהותיות בבקשות לסעד זמני. - הכרה בניצול לרעה של הפרוצדורה, כולל הליכים מרובים הנוגעים לאותם נושאים, כעילה לשלילת סעד. - הפעלת זהירות שיפוטית במקרים שבהם עיכוב וחוסר תום לב שוחקים את ההגנות השוויוניות, מאשרים מחדש את תפקידו של בית המשפט כשומר הסף מפני ניצול לרעה ומבטיחים את שלמות הליכי האכיפה. לסיכום, דחיית הבקשה על ידי בית המשפט עולה בקנה אחד עם עקרונות קבועים המסדירים סעד זמני, הוגנות פרוצדורלית ומניעת ניצול לרעה של בתי משפט, ומאשרים מחדש את החשיבות של תום לב, עמידה בזמנים וגילוי מלא בהליכים המבקשים סעדים הוגנים