בג"צ 6249/96

תקציר

עיריית חולון חוקקה בשנת 1994 שני חוקי עזר, המחייבים מבני ציבור ופארקים באזורים מסוימים בעיר. לראש העיר ניתנה הסמכות לקבוע "אזורי פיתוח" שבהם יחולו היטלים אלה, לכאורה למימון הקמת תשתיות ציבוריות. עם זאת, היטלים אלה היו בניגוד למדיניות הממשלה, שלא אפשרה לרשויות המקומיות לממן מבני ציבור בדרך זו. שר הפנים אישר גרסה מתוקנת של חוק העזר למבני ציבור בשנת 1996, אך דחה את חוק העזר לגנים ציבוריים בשל התנגדות שר האוצר. העותרים, קבלנים וארגונים, ערערו על שני חוקי העזר בטענה שהם מפלים וחורגים מסמכותה של העירייה. בג"ץ פסק לטובת העותרים וקיבל את טענתם כי חוקי העזר פוגעים בעקרון השוויון בכך שהם מטילים נטל כלכלי נוסף על חלק מהתושבים תוך היטיב עם אחרים. בית המשפט מצא כי ההיטלים יוצרים אי שוויון בין שכונות וערים, שכן הם חורגים ממדיניות ממשלתית מבוססת ללא הצדקה ברורה. יתר על כן, היעדר קריטריונים לחריגה ממדיניות זו החריף את האפליה. עוד הדגיש בית המשפט כי יש צורך באמות מידה לחריגות כאלה. מאחר שחוק העזר לגנים ציבוריים לא אושר, העתירה לגביו הייתה תיאורטית ונדחתה. פסק הדין הכריז על חוק העזר למבני ציבור בחולון כבלתי חוקי ופסק לעותרים הוצאות משפט בסך 30,000 ₪.